פורטל:תולדות עם ישראל/אישיות נבחרת/9
דוד בן-גוריון (גרין) היה ראש ההנהגה של "המדינה שבדרך", המוביל והדוחף להקמת מדינת ישראל, אשר עמד בראש מייסדיה. בן-גוריון היה המנהיג העיקרי והרשמי של היישוב, ואחר כך, כלל אזרחי המדינה במשך שנות דור (1935–1963).
בן-גוריון היה איש העלייה השנייה וחבר במפלגת "פועלי ציון"; במלחמת העולם הראשונה הוא השתתף בהקמת הגדודים העבריים. הוא עמד בראש הנהגת "אחדות העבודה" ב-1919, ואחר כך, מפא"י. ב-1935 נבחר לתפקיד ראש הוועד הפועל הציוני והסוכנות היהודית. בה"א באייר תש"ח 14 במאי 1948 הכריז על הקמת מדינת ישראל. הוא כיהן כראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל.
דוד בן-גוריון נפטר בתשל"ד 1973. קברם המשותף של דוד ופולה בן-גוריון (שנפטרה ב-1968) נמצא במדרשת בן-גוריון, מול בקעת צין. בן-גוריון ביקש כי לא יינשאו הספדים על קברו ולא יירו מטחי כבוד בטקס הלוויה. בהתאם לצוואתו, ביתו בתל אביב, צריפו בשדה בוקר וארכיונו מנוהלים במסגרת "יד בן-גוריון".
