פורטל:תולדות עם ישראל
|
תולדות עם ישראל, או ההיסטוריה של היהודים, הם מכלול האירועים והתופעות של עם ישראל, אשר נחרתו בזיכרון הקיבוצי של האנושות. הם תוארו במגוון סוגות של יצירה וביטוי: בשירה ובסיפורת, במחקר האקדמי ובאמנות החזותית. אלו נוצרו במשך דורות רבים על ידי פשוטי העם ואליטות מנהיגות, ונשמרו בתודעה, במסורת ובאמצעי שמירה חומריים מדור לדור. ראשיתו של המחקר ההיסטורי האקדמי של עם ישראל, בראשית המאה ה-19 בתנועת חכמת ישראל; והמשכו בעבודתם של היסטוריונים ברחבי תבל, ועיקרו נערך בישראל מאז מחצית המאה ה-20.
תולדות עם ישראל כפי שנרשמו בחיבורים, מאז העת העתיקה, הושפעו ממסורות קדומות שנמסרו מדור לדור בעל פה ובכתב; אולם יתר על כך, ההיסטוריוגרפיה היהודית לדורותיה הושפעה מן העובדה שבעם ישראל, ולא בעם קדמון אחר, היה הציווי לזכור מצווה דתית מחייבת. תפיסת העולם היהודית אשר ייחסה משמעות מכריעה להיסטוריה, נלקחה אל הדתות הנצרות והאסלאם. ועל פיה ההיסטוריה היא התגלות רצונו של האל בעולם. החידוש שבה, בימים עברו, היה אפשרות למפגש בין האדם לבין האל במימד הזמן, ולא רק במימד המקום או הטבע. והגם, שהמועדים והחגים של עם ישראל קשורים למחזור השנה החקלאית, הם מעידים על אירועי העבר, שבו התחוללו המאורעות המכריעים והגדולים בתולדות האומה, בראשיתה. מימד הזמן והאירוע ההיסטורי שיש לזוכרו, ואף ללמוד ממנו אמונה, מופיע במקרא פעמים רבות; למשל, בדברי האל למשה לאסוף את בני ישראל העבדים במצרים ובמעמד הר סיני; מאורעות העבר השתמרו בשירה המקראית: שירת הים, בשירת דבורה בספר שופטים, ובשירת האזינו בספר דברים, בה נאמר: "זְכֹר ימות עולם בינו שנות דור ודור". לאחר חתימת הקנון המקראי, לא נכתבה כמעט היסטוריוגרפיה שיטתית ורחבת יריעה על ידי יהודים. חיבוריו של יוסף בן מתתיהו ממנהיגי המרד הגדול, אשר נעשה היסטוריון ברומא, הם קו פרשת המים. בימי הביניים כמעט ונאלם המופע ההיסטוריוגרפי היהודי העצמי והשיטתי. מספר חיבורים היסטוריים נכתבו על ידי יהודים מהמאה ה-5 ועד ראשית העת החדשה, נכתבו רובם בסוגה ההלכתית; כגון אגרת רב שרירא גאון ואגרת תימן של הרמב"ם. גירושי יהודי חצי האי האיברי, בשנים 1492-1497, שבהם גם התגלתה יבשת אמריקה, סימנו את ראשיתה של תקופה חדשה, במערב, כמו ביהדות העולם כולו. אולם התמורה הגדולה בהיסטוריוגרפיה היהודית העצמית, התחוללה במערב אירופה, במפנה המאות ה-18-ה-19. מאז המאה ה-19, התגברה הסקרנות והתעניינות אל בעבר הלאומי היהודי. זו התעצמה כחלק מן התמורות והמהפכות החברתיות והמדיניות בכלל האנושות, במערב, ובכלל זה בעם ישראל, מאז המאה ה-19, במאה ה-20 ואל המאה ה-21. תנועת ההשכלה גרמה לעליית קרנה של ההיסטוריה כחכמה שחובה ללמוד אותה, ואף כמדע ביסודם של תפיסות עולם ומשטרים חדשים, כגון לאומיות ומדינת לאום, קומוניזם ויחסים בינלאומיים. ההיסטוריוגרפיה היהודית שנכתבה מראשית העת החדשה על ידי יהודים ושאינם יהודים, ניסתה בדרכים שונות לבטא את הזיכרון היהודי הייחודי מאז העת העתיקה. אולם, היא אין בידה כמובן היכולת לשחזר אותו במלאוּת, ואף נמצאת עמו בדין ודברים נוקב; זוהי הסתירה הפנימית המונחת לרגליהם של כותבי ההיסטוריה באשר הם, ויהודים כותבי תולדות עמם, בכלל זאת. |
||
_%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%91%D7%9F_%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F,_%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.jpg)
|
יהודה מגידוביץ – אדריכל בתל אביב
וינסטון צ'רצ'יל ויחסו אל הציונות והשואה
הזהות העצמית של עם ישראל בתקופת בית שני
|
17 במאי 1977, בסיומו של יום הבחירות לכנסת, התברר כי מפלגת הליכוד בראשותו של מנחם בגין השיגה את מספר המצביעים הגבוהה, ומפלגת המערך בראשותו של שמעון פרס, הפסידה בהם את שליטתה בחברה הישראלית; למעשה בפעם הראשונה מאז תחילת המנדט הבריטי בארץ ישראל. תוצאות הבחירות כונו לימים המהפך.
יהדות בוקרשט היא קהילה יהודית מאורגנת שהתקיימה במשך מאות שנים בעיר בוקרשט ותרמה רבות לכלכלתה ולתרבותה של העיר בפרט ושל רומניה בכלל. העיר בוקרשט נוסדה במאה ה-14 בקירוב, ויהודי בוקרשט מוזכרים במסמכים החל מהמאה ה-16.
לשיא פריחתה הגיעה הקהילה בתקופה שבין מלחמות העולם. ציירים ומשוררים יהודים, כמו מרסל ינקו וגראסים לוקה, הביאו לכך שבוקרשט בתקופה זו הייתה ל"בירת הסוריאליזם". איסאק פלץ, שביתו ברחוב טראיאן היה בית ועד לסופרי בוקרשט, תיאר בספריו, שנכתבו בתקופה זו, את העיר, את יושביה ואת השכונות היהודיות שבה. אולם, לאחר הרדיפות של תקופת שואת יהודי רומניה ולאחר גילויי העוינות מצד המשטר הקומוניסטי, שבאו לאחר מכן, דעכה הקהילה ומרבית היהודים עלו לישראל.
מאדאם קאולה. דיוקנה של האישה העשירה בגרמניה במאה ה-18, הפילנתרופית היהודייה חיה'לה (קרולינה) קאולה, סוכנת החצר של דוכסות וירטמברג ויזמית רבת-השפעה. חיה'לה הייתה הגב הכלכלי והשתדלני של קהילת יהודי הכינגן ואף הקימה עם אחיה ישיבה גדולה שבראשה העמידה את הרב יהודה ליב אאך. על קברה המפואר נחרת בין היתר: "בחכמה ועצה - ידה מיד גבר רמה".
לגלריית תמונות בנושא תולדות עם ישראל
חסידות אשכנז היא חוג דתי שהתפתח אצל יהודי אשכנז במחצית השנייה של המאה ה-12 ובמאה ה-13. אנשי חסידות אשכנז כינו עצמם "חסידים" בלי התוספת "אשכנז". תוספת זו התווספה לתיאור הקבוצה רק אחרי שנוסדה חסידות הבעש"ט. מייסדי חסידות אשכנז הם רבי שמואל החסיד (בנו של רבי קלונימוס הזקן) ובנו רבי יהודה החסיד (1150–1217), מחבר ספר חסידים, שהפך במהרה להיות הדמות העיקרית בתנועה. שניהם צאצאים של משפחת קלונימוס, שהיגרה באמצע המאה ה-10 מאיטליה לגרמניה. לא ברור מה היה ההיקף של תנועת חסידי אשכנז: האם מדובר בגוף אזוטרי שהכיל רק קבוצות אליטיסטיות קטנות שהונהגו בידי תלמידי החכמים או בתנועה שכללה את מרבית היהודים בגרמניה באותה תקופה. בכל אופן ברור שאת המנהגים המיוחדים, ובעיקר את מנהגי הפרישות והסגפנות, נהגו רק תלמידי החכמים. יש חוקרים הטוענים כי הרקע לצמיחת התנועה היה מצב המצוקה והסבל שאפיין את יהדות גרמניה בתקופת מסעי הצלב.
לרשימה המלאה
אלברט איינשטיין היה פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי הפיזיקאים בכל הזמנים. איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך למילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות מאמריו בתורת היחסות, ששינו את כל אשר היה ידוע עד אז על טיבם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה (פיזיקה) וכוח המשיכה, יסודות מכניקת הקוונטים, מכניקה סטטיסטית והסברת האפקט הפוטואלקטרי (עליה קיבל פרס נובל לפיזיקה ב-1921) ועוד. מלבד השפעתו העצומה והמהפכנית בתחומי המדע, הייתה לאיינשטיין גם תרומה מכריעה לשימוש שנעשה בנשק גרעיני, בזכות תמיכתו ביוזמה שקידמה את פיתוחו בארצות הברית, וזאת על אף שהגדיר עצמו כפציפיסט. איינשטיין היה ציוני סוציאליסט נלהב, בתחילת שנות השלושים תמך בקידומה של תוכנית קימברלי, עד שזו ירדה מהפרק. כל ימיו היה ער לבעיות העם היהודי ותמך בשאיפתו לחדש את חייו הלאומיים. מטרתו העיקרית בביקורו הראשון בארצות הברית (בשנת 1921 ביחד עם ד"ר חיים ויצמן) הייתה כדי לגייס מימון להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים, ששימש מאוחר יותר כיושב ראש כבוד של חבר הנאמנים שלה. בשנת 1923 ביקר בארץ ישראל בפעם היחידה בחייו, נפגש עם מנהיגי היישוב, הרצה על תורתו, וקיבל את אזרחות הכבוד הראשונה של העיר תל אביב שאותה כינה ביומנו "שיקגו של היהודים". כדמות בולטת בעם היהודי זכה איינשטיין בשנת 1952 להצעה מדוד בן-גוריון לכהן כנשיאה השני של מדינת ישראל, אך הוא ביקש לדחותה משום רצונו להקדיש את כל כוחותיו למדע.
לרשימה המלאה בנושא אישיות נבחרת
יצחק מרדכי יוסט היה היסטוריון יהודי-גרמני שפעל בעיקר בפרנקפורט. יוסט היה חלוץ ההיסטוריוגרפיה החדשה. הוא כתב שני חיבורים בולטים בתולדות ימי ישראל:
- תולדות עם ישראל – ממלכת החשמונאים
- דברי ימי ישראל החדשים (המאה ה-19)
יוסט חילק את היהודים לשתי קבוצות: היהודים במזרח (תחת שלטון האסלאם) והיהודים במערב (תחת שלטון הנצרות). את היהודים במזרח תיאר כציבור גדול ומלוכד הפועל כקהילה ואילו היהודים במערב פעלו לדבריו כבודדים. לטענתו, אם הייתה אחדות יהודית במערב זה מכיוון שנכפתה עליהם עקב לחץ מהשלטון. יוסט לא ראה אחדות יהודית לאומית אלא קבוצת דת בעלת מאפיינים משותפים. הוא אכן מודה שהיהודים הנם קבוצה דתית אך לא לאומית וזאת בשל העדר טריטוריה.
לרשימה המלאה של היסטוריונים נבחרים
מוזיאון העלייה הראשונה בזכרון יעקב שוכן ב"בית הפקידוּת" אשר נבנה על ידי הברון רוטשילד. הבית נבנה בתקופת העלייה הרביעית, בשנת 1924, על ידי משה ורחל מינץ בקצה הרחוב הראשי של גדרה, רחוב הביל"ויים. 1986 שוחזר המבנה והיה למוזיאון המושבה. המוזאון כולל אוספי כלי עבודה ודמויות בעלי מקצוע מראשית ימיה של המושבה: הרופא, מסעד רופא השיניים, הנגר, הסנדלר ועוד. האוסף כולל כלי עבודה חקלאיים (בחצר יש אוסף נוסף של כלים כאלה). בחדר המרכזי יש אוסף של כלי בית לבשול, לאפיה, ללינה ושימושים נוספים.
העלייה השנייה (ספר), הוא כותר ספר קובץ מחקרים, מקורות וקורות חיים של אנשי העלייה השנייה. ראה אור בשלושה כרכים הוצאת יד יצחק בן-צבי בירושלים בשנת תשנ"ח 1998. בחלק מחקרים קובצו 23 מאמרים על תקופת העלייה השנייה בעריכת ישראל ברטל. החלק הראשון "התקופה ורקעה", כולל מאמרים על האידאולוגיה של אנשי העלייה השנייה, על השלטון העו'מאני בארץ, על מדיניות ההסתדרות הציונית. החלק השני, "העלייה השנייה העובדת" כולל מאמרים על הזרמים הפוליטיים ביישוב ומפלגות הפועלים, כגון "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון"; על טיפוסים שונים בקרב העולים החלוצים והוותיקים; על הפועלות והחלוצות וארגניהן; על היחסים בין העולים והחלוצים לבין אנשיהיישוב הישן. החלק השלישי, "תרבות וחברה", עוסק במחקר התרבות החומרית וביצירה הספרותית, בתודעה העצמית של אנשי העלייה השנייה, בתהליכי היזום וההקמה של המוסדות החינוכיים, בתי הספר והטכניון, וטיפוחה של הלשון העברית כשפה יומיומית, ובהקמת ארגוני המגן והריגול: בר-גיורא, השומר וניל"י.
שמשון הוא אחד משני רומנים אותם כתב זאב ז'בוטינסקי. הספר נכתב בין השנים 1926-1919, בתקופה בה התגורר ז'בוטינסקי בארץ ישראל. הספר יצא לאור לראשונה בפריז, שם פורסם בהמשכים בשבועון הציוני "רזוויסט" ("השחר"), שיצא לאור ברוסית. עלילת הספר "שמשון" שונה מסיפור שמשון המקראי, וזאת למרות שהספר שזור במוטיבים מרכזיים מסיפורו של שמשון, בהם סיפורי לידתו ומותו. באמצעות סיפור העלילה מתאר ז'בוטינסקי את דמות המנהיג והלוחם עבור האומה, בתקופות מצוקה ושפל. מבעד לדמויות ולאירועים המקראיים שטח ז'בוטינסקי את תפיסת עולמו על תולדות עם ישראל, על מנהיגות כדרך חיים, ואף רמז על הקשיים שניצבו בפניו בהסתדרות הציונית ובהתנהלות מול ממשלת המנדט בארץ ישראל.
ארכיונים בתולדות עם ישראל הוקמו בישראל וברחבי העולם כדי לשמור על כתבי יד, מסמכים ותעודות של קהילות ואישים. ארכיונים של קהילות ושל יחידים, במשך הדורות, ובמיוחד בעת החדשה הוקמו מאות ארכיונים; חלקם אבדו מפגעי הטבע או בידי פורעים. הארכיונים אוצרים חומרים מגוונים, במדיה כתובה ואמנותית, מודפסת ומצולמת, מאלפי השנים של תולדות עם ישראל.
ארכיון בית ביאליק ברחוב ביאליק 22 בתל אביב, כולל כתבי יד של המשורר ח"נ ביאליק, וכתבי יד, מסמכים ואגרות רבות ששלחו לו מבוגרים וילדים; וכן דברי דפוס שונים שנשמרו בעזבונו. בנוסף, כולל אוסף הבית יצירות אמנות: ציורים ופסלים פרי יצירתם של אמנים ישראלים כגון נחום גוטמן, ראובן רובין, חנה אורלוף ושמואל עובדיהו, שעון המנגן מדי שעה את "התקווה", ואריחי קרמיקה שהוכנו ב"בצלאל" מראות מהתנ"ך, ודימויים בתר-מקראיים של "יהודה השבויה" ו"יהודה המשוחררת".
מכתבי יֵב, הידועים גם כתעודות יב, או הפפירוסים של יב, הם אוסף של מסמכים ותעודות שנכתבו בקהילה היהודית ששכנה באי יב שבמצרים במאה ה-5 לפנה"ס. בתעודות שנתגלו יש כארבעים פפירוסים, כעשר מגילות קלף וכשלוש מאות אוסטרקונים (מכתבים הכתובים על-גבי שברי חרס). המסמכים כתובים במצרית היראטית ודמוטית, בפרסית, בלטינית, ביוונית ובקופטית ואולם רובם המכריע כתוב בארמית, בניב מיוחד המקביל לארמית המקראית, שהייתה השפה הרווחת (לינגואה פרנקה) בהממלכה האחמנית ששלטה על האזור באותה תקופה. המסמכים העשירו רבות את השערות ומסקנות ספרות המחקר על תולדות היהודים בתקופת בית ראשון ושני, מחקר מצרים העתיקה והאימפריה הפרסית וגם מחקר השפה הארמית, הדיאלקטים שלה וההתפתחות ההיסטורית שלה.
| ביבליוגרפיה בתולדות עם ישראל | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| קישורים מקוונים | |
|---|---|
|
מיזם תולדות עם ישראל באימפריה העות'מאנית בעת החדשה. מטרת המיזם היא ליצור ולטפח ערכים, תמונות וחטיבות ידע במנעד ההיסטורי של החברה והתרבות היהודית באימפריה העות'מאנית מאז המאה ה-15. לאחר גירוש ספרד בשנת 1492, עברו רבים מיהודי חצי האי האיברי אל האימפריה העות'מאנית, ובכלל זה אל ארץ ישראל. תמורות אלו השפיעו על מכלולי התרבות והיצירה ועל מבנה החברה בקהילות היהודיות באימפריה העות'מאנית ובתפוצות ישראל בכללם.
לרשימת מיזמי הפורטל
|
|
|
|
|
|
| היסטוריה | תנ"ך | צה"ל | ביתא ישראל | היישוב | השואה |
|
|
|
|
|
|
| ישראל | יהדות | השפה העברית | אתרי מורשת בישראל | ארכאולוגיה של המזרח הקרוב |
הספרייה הלאומית |
- כאן ואולי גם כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בנושא תולדות עם ישראל שרק מחכים שירחיבו אותם.
- מה שווה דף בקשת תמונות ואיורים אם לא מתייחסים אליו?
- נשמח לקבל עזרה ברשימת הערכים המבוקשים (אם בהוספת ערך מבוקש או בכתיבתו) וברשימת הערכים הזקוקים לשיפור (אם בהוספת ערך דורש שיפור או בכתיבתו) -
| רשימת ערכים מבוקשים | |
|---|---|
|
| רשימת ערכים הדורשים שיפור | |
|---|---|
|
מצאו ערכים לשיפור בנושא תולדות_עם_ישראל: לשכתוב • לעריכה • להשלמה • קצרמרים • חדשים • דורשי מקור • לפישוט •
בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)