ציפורן (פרח)

ציפורן
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	ציפורנאים
משפחה:	ציפורניים
סוג:	ציפורן
שם מדעי
	Dianthus; ‏ליניאוס, 1753

צִפֹּרֶן (שם מדעי: Dianthus) הוא סוג של צמחים עשבוניים חד-שנתיים או על פי רוב בני שיח (בעבר הם כונו רב-שנתיים בעל בסיס מעוצה). הסוג נמנה על משפחת הציפורניים, ובו 361 מינים מהם 8 מינים בישראל וסביבתה^[1]^[2]^[3]. הסוג ציפורן נפוץ מאירופה ועד האזורים המוזגים באסיה וההימלאיה, באפריקה, ובאזורים הסובטרופיים של אמריקה. האזור הים-תיכוני והאירנו-טורני עשירים במיניו. הסוג מוכר בישראל בזכות מינים אחדים, שמרבים לגדלם בגינות נוי, ולגדלם למטרות מסחר וייצוא יחד עם הגבסנית שהיא גם ממשפחת הציפורניים. בזנים התרבותיים מטפחים טיפוסים, שעלי כותרתם מרובים (פרחים "מלאים"). חלק מהמינים מדיפים ריח אופייני מהפרח ומההלקט.

מאפיינים מורפולוגיים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובם של מיני הציפורן בישראל הם בני שיח. העלים מנוגדים, צרים ודמויי עלי דגנים. הפרחים על פי רוב נישאים יחידים, והם נכונים (בעלי סימטריה רדיאלית) ובעלי 5 עלי כותרת. על פי רוב אפשר להבחין בהם בין טרף לציפורן (החלק התחתון והצר של עלה כותרת ומכאן שם הסוג ושם המשפחה). כמעט תמיד הטרף עם שוליים גזורים-מצויצים או משוננים ובגווני ורוד עד סגול (מלבד ציפורן יהודה שפרחיו לבנים, צהובים או קרם (ללא מרכיב ורוד-סגול). כל פרח ופרח מלווה מבחוץ 4 או יותר חפים ירוקים דמויי קשקש הנראים כגביעון (בסוג ציפורנית אין חפים). הגביעים בעל צינור ארוך. בסוג ציפורן מספר עמודי השחלה הוא 2 (בסוג ציפורנית מספרם 3).

פנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפריחה לילית, ובשעות הלילה מופרש ריח. הגביעים בעל צינור ארוך, ועל כן האבקה נעשית על ידי חרקים ארוכי חדק כמו פרפרים ודבורים שאמורים להגיע אל הצופנים שעל עשרת האבקנים.

הציפורניים הם מזון למספר רב של זחלי פרפראים, כולל עש הכרוב.

ההפצה היא לאחר זעזוע ההלקט או טלטול הצמח כולו אז ההלקט הפתוח משחרר את הזרעים.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמחים עשבוניים חד-שנתי או על פי רוב בני שיח (על פי ההגדרה, רב-שנתיים בעלי בסיס מעוצה נחשבים בן שיח).

הגבעולים לרוב תפוחים, מעובים במפרקיהם. הלוואים חסרים.

העלים נגדיים, צרים, בעלי ערוק מקביל ודומים לעלי הדגניים^[4].

התפרחות על פי רוב עם פרחים יחידים בראשי הגבעולים או בתפרחות סופיות, עם 2 או 3 פרחים בקבוצה^[5]. כל פרח ופרח מלווה מבחוץ 4 או יותר חפים (עלעלים) ירוקים (לא קרומיים בשונה מהסוג "חלוק"), דמויי קשקש, בעלי עורקים בולטים. החפים עוטפים את הפרחים מבחוץ בחלקם או כמעט בשלמותם וצמודים לחלקו התחתון של הגביע. למיני ציפורנית אין חפים כלל.

הפרחים דו-מיניים, גדולים יחסית, נכונים (בעלי סימטריה רדיאלית) ובעלי עטיף כפול.

הגביע עשבוני, עלי הגביע מאוחים לצינור דק, לפחות עד למחצית אורכם ומסתיים בחמש שיניים, שבדרך כלל קצרות ובעל עורקים רבים.

הכותרת, שצבעה ורוד, אדום, לבן, לעיתים רחוקות צהוב, בעלת 5 עלי כותרת. על פי רוב אפשר להבחין בהם בין טרף לציפורן (החלק התחתון והצר של עלה כותרת ומכאן שם הסוג ושם המשפחה), הטרף של עלי הכותרת תמים או משונן או מצויץ והציפורן ארוכה.

האבקנים 10^[6]. הרקמה הצופנית מצויה על האבקנים. צופנים אלו הקשורים לאבקנים מכונים צופני אבקנים (staminal nectaries).

השחלה עילית בת מגורה אחת ושליה מרכזית. השחלה נישאת על עוקץ מיוחד שנקרא גינופור. הגִּינוֹפוֹר (Gynophore), שמכונה גם נושא השחלה, הוא עוקץ המצעית, אותו חלק מן המצעית, שנושא את עלי השחלה והתארך, בהמשך הוא מתפתח לנושא פרי.

מספר עמודי השחלה 2 (לעומת 3 בסוג ציפורנית).

הפרי הלקט מרובה זרעים שנישא על נושא פרי (עוקץ), צורתו גלילית או דמוית ביצה. הוא נפתח בקודקודו באמצעות 4 שיניים.

הזרעים קטנים וקלים להפצה והם בעלי אנדוספרם (רקמת אחסנה המספקת מזון לעובר הצמח) המקיף את העובר הכפוף^[4].

על השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו המדעי של הפרח נלקח מיוונית, והוגדר לראשונה על ידי הבוטניקאי היווני תאופרסטוס ב-300 לפנה"ס כהלחם של המילים Dios (אל) ו-Anthos (פרח), כלומר "הפרח האלוהי". אחד משמותיו האנגליים של הפרח, Pink, נובע לא מהצבע הוורוד אלא מהטיה של מילה גרמנית, שבאה לתאר את קצותיו המשוננים של פרחי הציפורן. ייתכן כי המילה האנגלית לצבע הוורוד קרויה למעשה על שם הציפורן.

גידול מסחרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפורנים מגודלים באופן מסחרי כפרח נוי, ומספר זנים קיימים בשווקים. לא כל מיני הציפורן מושבחים למסחר, ובין המינים הבולטים בתחום זה הוא ציפורן ברבטוס, לו הושבחו הזנים דיינסטי פרפל, וויט בלאש, ניאון פרפל ורבים אחרים, והשבחות נוספות מתקיימות^[7] גם היום. מדי שנה מתפרסמים הזנים החדשים תחת שמות-מסחר שונים; בשנת 2007 למשל הוצג הזן Inferno בעל הפסים האדומים^[8].

הציפורנים מגודלים לרוב בחממות, והם אחד ממיני הגידולים המתאימים למצע מנותק מהאדמה^[9].

זנים שעברו השבחה גנטית (טרנסגנטיים) נמכרים בין השאר בישראל. זנים אלו הם שיפור והכלאה של זנים קיימים, ובמקרים מסוימים פיתוח של מין חדש לחלוטין.

מיני הבר שזוהו בישראל וסביבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל נמצאו 8 מינים של ציפורן, מהם אחד נכחד (ציפורן החודים), אחד נפוץ (ציפורן נקוד) והשאר נדירים. ציפורן יהודה וציפורן סיני מאכלסים מדבריות. ציפורן קטן-עלים וציפורן הלבנון בלעדיים לחרמון. ציפורן חד-שנתי וציפורן משתלשל נדירים וחופפים במידת מה את אזורי האכלוס של ציפורן נקוד. לציפורן חד-שנתי שלוש נקודות לכל עלה כותרת לעומת ציפורן נקוד שעל עליו פזורים כתמים וקווים כהים (אדומים). עלי הכותרת של ציפורן משתלשל גזורים-מצויצים לעומת ציפורן מנוקד שעליו משוננים.

המינים ציפורן יהודה, ציפורן משתלשל, וציפורן סיני הם ערכי טבע מוגנים בישראל^[10].

ציפורן החודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפורן החודים (Dianthus cyri) הוא צמח עשבוני חד-שנתי או בן שיח הגדל בבתות אירנו-טורני. מין זה נכחד בישראל ובעבר היה מצוי בבקעת חולה, בכרמל; נדיר בגליל עליון ונדיר מאוד בגולן, בגליל התחתון ובשומרון. בעת הפריחה מסתיימים כל הגבעולים בפרחים. אין עורקים ברורים על צינור הגביע אלא על השיניים בלבד והוא בעל גבשושיות קטנות וצפופות למדי. חלק מחפים דמויי קשקש שבבסיס הגביע ארוכים מהגביע. עלי הכותרת שעירים בבסיסם.

ציפורן הלבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפורן הלבנון (Dianthus libanotis) הוא בן שיח נדיר מאוד הגדל בבתות טרגקנטיות של הרים גבוהים, במחשופים של סלעים קשים מרום 1,6000 מ' ומעלה בחרמון ובסיני. מין זה גדל בהרי כורדיסטן וארמניה באזור המפגש בין איראן, תורכיה וטרנס קווקז. משם יש הפסקה והוא חוזר ומופיע בלבנון ובחרמון, שוב הפסקה ואז בסיני ברמת עגמה שבמרכז סיני ובהר קתרינה^[11]. חמשת עלי הכותרת גזורים-מצויצים בקודקודם לאונות רבות ודקות שאורכן עולות הרבה מרוחבן. הם מעוטרים בדגמים של רצועות מנומרות ובנקודות ארגמניות. לעיתים הפרח מנוקד בצפיפות ונראה ורוד. הגביע ארוך מאד, אורכו 4 ס"מ, ארוך פי שניים מהחפים, שיניו דמויי אזמל ומחודדים. בבסיס הגביע 4 או 6 חפים גדולים ירוקים ומחודדים, מפושקים, וחלקם שאינו מהודק לגביע יוצר קשת מעין אנקול (נטויים אחורה) בדומה לציפורן סִינַי, לציפורן סִינִי ולציפורן יהודה, אך אצל האחרון אין עלי הכותרת מצוייצים. בגביע הארוך יש הלקט ובו זרעים.

חלקיו המעוצים של ציפורן הלבנון קצרים, בעלים סרגליים קשתיים, מכחילים. מבין העלים שמשתיירים בבסיס הצמח גם בחורף עולים בסוף האביב גבעולי פריחה אחדים ומסתעפים בגובה 35 ס"מ ובקודקוד כל סעיף מסתעף פרח אחד או שניים^[12]. הפריחה מסוף יוני ועד סוף אוגוסט^[13]^[14].

ציפורן חד-שנתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפורן חד-שנתי (Dianthus tripunctatus) הוא צמח עשבוני חד-שנתי, ים-תיכוני נדיר הגדל בבתות בשפלה, בהר, בקעה צפונית ועמק יזרעאל. בעת הפריחה מסתיימים כל הגבעולים בפרחים. עלי הכותרת על פי רוב בעלי 3 כתמים כהים, עם שערות עדינות ושיני כל עלה כותרת מיושרות, חפי הגביע קצרים מהגביע, כל חף מסתיים בחוד ארוך. הגביע על צינורו ושיניו מעורק בפסי אורך והוא מכוסה גבשושיות קטנות צפופות. הפריחה מסוף פברואר ועד סוף יוני.

ציפורן יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפורן יהודה (Dianthus monadelphus subsp. judaicus) הוא בן שיח מדברי נמוך, לא מצוי הגדל בנגב ובסיני. עלי הכותרת תמימים, בהירים, לבן, צהוב, קרם (ללא מרכיב ורוד-סגול). הגביע, שאורכו 2 עד 3 ס"מ, חסר גבשושיות ובבסיסו 6 או יותר חפים. קצוות החפים מחודדים ארוכות. הפריחה מסוף פברואר עד תחילת מאי.

ציפורן משתלשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

צִפֹּרֶן מִשְׁתַּלְשֵׁל (Dianthus pendulus) הוא בן שיח מזרח ים-תיכוני נדיר, מרובה גבעולים הגדל על סלעים ומשתלשל מצוקים בהרי הצפון, במדבר יהודה, בבקעה הצפונית ובחרמון. אורך העלים מגיע עד 7 ס"מ. עלי הכותרת גזורים-מצויצים בקודקודם לאונות רבות ודקות שאורכן עולות הרבה מרוחבן (שפתם שסועה עד כדי שליש או חצי של אורך הטרף). טרפי עלי הכותרת דמוי ביצה הפוכה ובעלי שיער בבסיסם, צבעם ורוד עם כתמים כהים בבסיסם. החפים מתחת הגביע הדוקים ורעופים, מספר נע בין 10 ל-14. הפריחה מתחילת אוגוסט ועד תחילת דצמבר ועיקרה בסתיו^[15].

ציפורן נקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפורן נקוד (Dianthus strictus) הוא בן שיח ים-תיכוני נפוץ הגדל בבתות ובערבות במדבריות כמעט בכל הארץ. בעת הפריחה חלק מהענפים אינם נושאים פרחים. עלי הכותרת משוננים בקודקודם ושעירים בבסיס הטרף, צבעם ורוד או ורוד חיוור או לבן על פי רוב פזורים כתמים וקווים כהים (אדומים). הגביע מכוסה גבשושיות קטנות וצפופות, אורכו 6 עד 15 מ"מ. טרפי הגביע דמוי ביצה הפוכה או יתד, או סרגליים, שפתם משוננת, תמימים או מפורצים במקצת. עורקי הגביע ערוכים אגודות אגודות וביניהן רווחים חסרי עורקים. פריחה מסוף אפריל עד תחילת נובמבר. לפי אתר POWO ציפורן ענף (Dianthus polycladus) נכלל כיום במין ציפורן נקוד שהוא מין וריאבילי מאוד. מאידך ישנם 8 תת-מינים של ציפורן נקוד מהם שניים בישראל: האחד Dianthus strictus subsp. strictus והשני Dianthus strictus subsp. velutinus^[16].

ציפורן סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפורן סיני (Dianthus sinaicus) הוא בן שיח מדברי נדיר, אירנו-טורני וגובהו 20 עד 40 ס"מ. מין זה דומה לציפורן משתלשל. צמח מאפיר המתפצל מבסיסו למספר רב של גבעולים. הוא גדל על מחשופי סלעים קשים ובכיסי קרקע של משטחי סלעים חלקים וצוקים. הגדל בהר הנגב, בדרום הנגב בדרום ירדן, בסיני ובצפון מערב ערב הסעודית. העלים נגדיים צרים, מאפירים וקצרים מ-7 ס"מ. החפים דמויי קשקשים הדוקים ורעופים ומספרם 10 עד 14. עלי הכותרת גזורים-מצויצים בקודקודם (כשולי טלית) לאונות רבות ודקות שאורכן עולות הרבה מרוחבן (שפתם שסועה עמוקות עד לשלשה רבעים של אורכם הכללי). הפרחים ורודים נהדרים או לבן עם כתמים בבסיסו. פריחה מאמצע מאי עד סוף נובמבר.

ציפורן קטן-עלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפורן קטן-פרחים (Dianthus micranthus, שם נרדף: ציפורן החרמון) הוא בן שיח (בן חלוף) ים-תיכוני הררי נדיר הגדל בקרקעית דולינות בחרמון. טרפי עלי הכותרת תמימים או כמעט כך, בסיסם חסר שערות. הגביע שאורכו 10 עד 13 מ"מ, חסר גבשושיות ובבסיסו 4 חפים דמוי קשקשים שקצותיהם קטומים. הפרחים ורודים, בודדים או בקבוצות של 2 או 3. פריחה מסוף מאי עד תחילת ספטמבר.

הציפורן כסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציפורן נחשב לסמלה של מדינת אוהיו שבארצות הברית. המין "Dianthus caryophyllus" נחשב הפרח הלאומי של ספרד, מונקו וסלובניה. מהפכת הציפורנים הוא שמה של מהפכה שנערכה בפורטוגל בשנת 1974 ובה הסתיים המשטר הפשיסטי והפיכתו למשטר דמוקרטי בהנהגתם של אנשי צבא. המהפכה לא הייתה אלימה ופרחי הציפורן האדומים היו לסמל המהפכה כאשר חיילי המהפכה נשאו פרחי ציפורן בקני הרובים, כאות לאי אלימות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ציפורן בוויקישיתוף

ציפורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ציפורן, באתר ITIS (באנגלית)
ציפורן, באתר NCBI (באנגלית)
ציפורן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
ציפורן, באתר Tropicos (באנגלית)
ציפורן, באתר GBIF (באנגלית)
ציפורן, באתר IPNI (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ .Dianthus L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ .Dianthus L, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏24-11-2023
^ ציפורן, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
^ ¹ ² א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 119-21
^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 113
^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 123
^ http://www.mopdarom.org.il/reports/flower/03-04/barbatos.pdf
^ http://www.gardening.co.uk/news/article/mps/uan/262
^ agronet
^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח
^ וולטר פרגסון, אבי שמידע, הזר ווד, מיכה לבנה, עזי פז (ע), בין שלגי חרמון, משרד הבטחון, רמת גן: ההוצאה לאור ורשות שמורות הטבע
^ עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 51-2
^ Dianthus libanotis, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ mhpuri vkcbui, צמחיית ישראל וסביבתה
^ ציפורן משתלשל, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
^ Dianthus strictus Banks & Sol, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[1] .Dianthus L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[2] .Dianthus L, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏24-11-2023

[3] ציפורן, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

[:0-4] ¹ ² א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 119-21

[5] מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 113

[6] נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 123

[7] ttp://www.mopdarom.org.il/reports/flower/03-04/barbatos.pdf

[8] ttp://www.gardening.co.uk/news/article/mps/uan/262

[9] ronet

[מוגן-10] אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח

[11] וולטר פרגסון, אבי שמידע, הזר ווד, מיכה לבנה, עזי פז (ע), בין שלגי חרמון, משרד הבטחון, רמת גן: ההוצאה לאור ורשות שמורות הטבע

[12] עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 51-2

[13] Dianthus libanotis, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[14] uri vkcbui, צמחיית ישראל וסביבתה

[15] ציפורן משתלשל, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

[16] Dianthus strictus Banks & Sol, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]