אם אצטרך לנקוב בשני שמות המבטאים את הגרמניות במאה שלנו, אומר בלי היסוס: גרמניה בעיני היא אדולף היטלר ותומאס מאן. כאז כן עתה מסמלים שני השמות את שני הצדדים, את שתי האפשרויות של הגרמניות. והתוצאות עלולות להיות קטלניות אם תחליט גרמניה לשכוח או להדחיק ולו אחת משתי האפשרויות האלה
היודע העם הגרמני מה נעשה בשמו? ואם הוא יודע זאת, אל יתפלא על אשר לאור עובדות כאלה הופכת הקריאה להשמיד את הנאצים לקריאה, להשמיד את הגרמנים בכלל. כל עוד העם הגרמני לא יגיע לידי הכרה, כי הוא עם ככל העמים עם יתרונות מסוימים וחסרונות מסוימים, לא ימצא לעצמו מקום בין העמים ולא יוכל לקחת חלק בבנין עולם חדש ובפיתוח התרבות.
כיצד יכולים הגרמנים לשאת את שפלותם הלא-אנושית של שליטיהם הנוכחיים? כיצד יכולים הם לסבול את זעפנותם המושחתת ואת רוגזם, את חוסר כל זיק של רוחב-לב בישותם, את הנאתם הפחדנית מרמיסת חלשים, מהשפלת עמיתיהם, מגרימת כל מיני ייסורים גופניים ונפשיים? עם גרמניה האומלל, כיצד מוצא חן בעיניך התפקיד המשיחי שנועד לך לא על ידי אלוהים ולא על ידי הגורל, אלא על ידי קומץ בני אדם מופקרים ושיכורים מדם? מרה ואפלה היא הדרך אל המטרה שהם הציגו לך, ואיום יהיה מצבך משתשיג את המטרה. התבודדות, שנאת העולם כולו, שלילת זכויותיך האזרחיות והרוחניות ואבדן דברים רבים אחרים - כל אלה מונו לך לעולמים.
לא הרמתי את קולי,
בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.
— מתוך שיר מחאה ידוע של מרטין נימלר כנגד שיתוף הפעולה וכנגד השתיקה של הרוב הדומם
אם תתאמת תורת היחסות שלי, תכריז עליי גרמניה שגרמני אנוכי, ואילו צרפת תטען שאני אזרח העולם. אך אם יוכח שתורת היחסית שלי בשקר יסודה, תטען צרפת שאני גרמני, ואילו גרמניה תטען שאני יהודי.
עריצי העבר מעולם לא נעשו מטורפים כפי שנראה שנעשה היטלר. והוא עושה זאת עם להיטות דתית. היות שהוא מציע דת חדשה של לאומניות בלעדית ומיליטנטית, בה כל מה שבלתי-אנושי הופך אקט של אנושיות שיש לתגמל כעת ובעתיד. הפשע של נוער מטורף ללא ספק, אך עשוי ללא חת, משתרע על פני כל הגזע שלו באכזריות מפליאה. אילו יכלה להיות מלחמה צודקת בשם ולשם האנושות, מלחמה נגד גרמניה, כדי למנוע את הרדיפה הזדונית של גזע שלם, תהיינה מוצדקת לגמרי. ברם איני מאמין בשום מלחמה. לפיכך, דיון על מעלותיה ומגרעותיה של מלחמה שכזו הוא מחוץ לתחום או לאופק שלי.
הגרמנים קיבלו את מנת האש והפלדה אשר לעתים תכופות כל כך הם הנחיתו על אחרים. עכשיו, זה אינו הסוף, זו איננה אפילו תחילת הסוף. אך, אולי, זו סופה של ההתחלה.
במינוי היטלר לראש הממשלה, מסרת את ארצנו הקדושה לאחד הדמגוגים הגדולים בכל הזמנים. אני מנבא לך שאיש רע זה, יוביל את הרייך לתהום ויגרום לחורבן אומתנו. הדורות הבאים יקללו אותך בקברך על פעולתך זו.
גרמניה, גרמניה, מעל הכל,
מעל כל דבר בעולם,
כל עוד באחווה תמיד נדבוק
יחדיו להגנתה.
מהמאס ועד לממל,
מהאטש ועד לבלט,
גרמניה, גרמניה מעל הכל,
מעל כל דבר בעולם!
כשהמשטר ציווה, ספרים עם ידיעות מזיקות לשרוף בפומבי, ומכל כיוון שוורים אולצו למשוך עגלות מלאות ספרים אל המדורות, גילה סופר אחד אשר נרדף לגולה, אחד הטובים, תוך בדיקת רשימת הנשרפים, בפלצות גמורה שספריו נשכחו. הוא מיהר אל שולחן-הכתיבה ועל כנפי הזעם כתב מכתב אל השליטים. תשרפו אותי! כתב בעט מעופף, תשרפו אותי! אל תעשו לי את זה! אל תשאירו אותי בחוץ! האם לא סיפרתי תמיד את האמת בספריי? ועכשיו אתם מציגים אותי כשקרן! אני מצווה עליכם: תשרפו אותי!
אדולף היטלר אולי טעה לאורך כל הדרך, אבל דבר אחד הוא מעבר לכל מחלוקת: האיש העפיל בסולם הדרגות מטוראי בצבא הגרמני עד לפיהרר של עם המונה שמונים מיליון אנשים... הצלחה זו לבד הוכיחה כי עליי להכפיף עצמי אל האיש הזה.
הגרמני אוהב טבע, אבל את הטבע הוא רואה כנבל וולסי מפואר. הוא מגלה עניין רב בגינה שלו. הוא שותל שבעה שיחי שושנים בצד הצפוני ושבעה בצד הדרומי, ואם לא כולם גדלים באותו הגודל ובאותה הצורה, זה מדאיג אותו עד כדי כך שהוא לא יכול לישון בלילות. כל פרח הוא קושר למקל. זה סותר את את השקפתו לגבי הפרח, אבל הוא שבע רצון מהידיעה שהפרח נמצא שם ושהוא מתנהג יפה.
מרשימה הדרך בה היא הגיחה מקטסטרופה, אך מרשימה עוד יותר הדרך שבה היא נעלמה לקטסטרופה גדולה עוד יותר – העולם של רפובליקת ויימאר מייצג את המודרניות בהתגשמות החדה ביותר שלה
— מרקוס בולוקס, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת מילווקי