בית הכנסת העתיק בעין גדי

בית הכנסת העתיק בעין גדי

מידע כללי
סוג	חורבת בית כנסת
מיקום	קיבוץ עין גדי
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°27′41″N 35°23′33″E
(למפת הר חברון מוגדלת)   בית הכנסת העתיק בעין גדי (למפת הר חברון רגילה)   בית הכנסת העתיק בעין גדי (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום בית הכנסת העתיק בעין גדי (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום בית הכנסת העתיק בעין גדי

האוהל מעל האתר

קטע המגילה מספר ויקרא

אוסף עצמות של עז וכבש שנמצאו מתחת לארון הקודש

תקריב הרבוע במרכז רצפת הפסיפס

כתובת התודה בארמית לתורמים

הבמה וגומחת ארון הקודש מימין

סמל צלב הקרס ברצפת הפסיפס מהשלב הקדום של בית הכנסת

בית הכנסת העתיק בעין גדי נמצא בתוך שרידי היישוב הקדום של עין גדי. האתר הארכאולוגי מהווה חלק משמורת עין גדי שבמדבר יהודה. ליישוב העתיק במקום ישנם אזכורים במקרא, אולם הממצאים בבית הכנסת עצמו הם מהמאה ה-3 לספירה, אז התחדש היישוב לאחר חורבנו במרד בר כוכבא. השימוש בבית הכנסת נמשך עד המאה ה-6 לספירה, אז חרב המקום שוב, ובית הכנסת נשרף.

ממצאי החפירות

את המחקר הארכיאולוגי בבית הכנסת העתיק בעין גדי ניתן לחלוקה לשתי תקופות עיקריות: הראשונה, חוקרים, סוקרים ומודדים שביקרו במקום לפני 1949 ותיעדו את דעותיהם ורשמיהם, ותחילת המחקר הארכיאולוגי המדעי שהחל באותה שנה ונמשך עד היום.

בשנת 1965 נחשפו בשעת חריש בשדה ממצאים שהעידו על קיום בית כנסת. החפירות הארכאולוגיות בוצעו בשנים 1970- 1972 על ידי דן בר"ג, י. פורת ואהוד נצר. במקום נחשף בית כנסת שהתקיים כ-400 שנה. ציר האורך של בית הכנסת הוא מצפון לדרום, הפתח במקור היה מצפון, ורק לאחר מכן נפתח הפתח מדרום. בקיר המזרחי של בית הכנסת, חקוק בקיר מושב לראש הקהל, המכונה במקורות "קתדרא דמשה".

שלושה שלבים אדריכליים ניתנים להבחנה במתחם בית הכנסת שחלקו הראשון הוא מהמאה ה-3:

1. שלב ראשון מתחם בית הכנסת הראשוני עם רצפת פסיפס פשוטה.

2. שלב שני: התיקונים והשיפוצים השונים שבוצעו בבית הכנסת במהלך התקופה הארוכה מהקמתו ועד לשיפוץ רחב היקף בשלב שכלל הוספת ארון קודש צנוע.

3. שלב שלישי: שיפוץ רחב היקף שכלל את הפיכת אולם התפילה מאולם גדול ופשוט לבזיליקה, יצירת ארון קודש חדש וגדול יותר עם במה לפניו והנחת רצפת פסיפס חדשה, מורכבת ורב-צבעונית.

בית הכנסת עצמו חרב יחד עם כל היישוב של עין גדי בין השנים 602-610 לספירה והוא נשרף כולו. בשנת 1970 במהלך החפירות נתגלה בתוך ארון הקודש של בית הכנסת שרידים מפוחמים רבים של מגילת קלף, שפוענחה רק בשנת 2015 באמצעות סריקה תלת מימדית, באמצעות מערכת מיקרו-CT. על הקלף נתגלה קטע מראשיתו של ספר ויקרא.

הממצאים במקום

מהשלב הראשון בבית הכנסת נשתמרה רצפת פסיפס ובה דגם דמוי צלב קרס – דגם שנמצא גם בבתי הכנסת בקצרין ובגמלא ועוד. זהו מוטיב עיטורי עתיק, שהיה בשימוש בתרבויות רבות, כפי שנחשף בחפירות ארכאולוגיות ברחבי העולם.

פסיפס מאוחר יותר כלל כתובות בשפה הארמית, המוצגות כיום במוזיאון רוקפלר. תוכן הכתובות הוא:

• רשימת הדורות מאדם ועד יפת.
• רשימת המזלות (בעברית)
• רשימת החודשים העבריים, בסופם מוזכר - "חנניה מישאל ועזריה – שלום על ישראל".
• כתובת המוקדשת לתורמים לתיקון בית הכנסת.
• כתובת ארוכה, המתייחסת לכללי התנהגות בקהילת עין גדי, שכל מי שיגרום למחלוקת בין אדם לחברו, יספר לשון הרע על חברו לגויים, יגנוב או יגלה את סודה של הקריה - סוד הכנת שמן האפרסמון, שעליו התבססה כלכלת המקום, והיה מוצר יצוא חשוב,

"זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה את הנסתרות, הוא יתן פניו באיש ההוא ובזרעו ויעקור אותו מתחת השמים. ויאמרו כל העם אמן ואמן סלה"

• מגילה שרופה שנמצאה במקום פוענחה בשנת 2015 בעזרת טכנולוגיית CT. התברר שהמגילה הכילה את תחילתו של ספר ויקרא והיא מתוארכת למאה השישית לספירה.

הרצפה כללה דגמי מנורות המקיפים את השטיח המרכזי. שני שטיחי פסיפס בעלי מבנה גאומטרי של מרובעים ומשולשים, בהם דגמי צמחים ועופות. בארבע פינות מרכז הפסיפסים מעוטרים זוגות טווסים זכרים. כל זוג טווסים אוחז באשכול ענבים עגולים. במעגל המרכזי מעוצבים שני עגורים ושתי פורפיריות כחולות, שבעבר, כנראה, היו מאוד נפוצות בטבע בארץ ישראל.

ממצא נוסף הוא מנורת ברונזה קטנה יצוקה עם שבעה הקנים (22 ס"מ על 14 ס"מ) שככל הנראה הייתה חלק מקישוט ארון הקודש,

ממצא ייחודי נוסף, הוא אוסף של עצמות של עז וכבש שנמצאו מתחת לארון הקודש. מרבית העצמות היו שרופות. החופרים לא הצליחו לקבוע האם העצמות נשרפו יחד עם בית הכנסת, או שנשרפו לפני כן. הועלתה השערה שהעצמות הן שריד למזבח קדום יותר מתקופת בית שני, כמה מאות שנים לפני כן. כמו כן, נמצאו במקום אוצר של 5,000 מטבעות מהמאה ה-4 עד זמנו של יוסטינוס השני (565-578) ייתכן ומדובר בקופת הצדקה של בית הכנסת; גביע מברונזה; קישוטי פרוכת רקומה חוטי ועלי זהב ומנורת שבעת קנים נוספת זעירה עשויה מכסף.

הכתובת המוקדשת לתורמים

קטע מהפסיפס עם הכתובת המוקדשת לתורמים לשיפוץ בית הכנסת מוצג במוזיאון הכט בחיפה. הכתובת היא בארמית.

דכירי לטב כל בני קרתה דיהב גרמהון ותקים כנישתה דכיר לטב יונתן חזנה דיהב גרמיה בתקונה דכנישתה שלם

תרגום הכתובת הוא: "זכורים לטוב כל בני העיירה שנתנו מכספם לתיקון בית הכנסת זכור לטוב יונתן החזן שנתן כספו לתיקון בית הכנסת. שלום"

מהות הקללה בכתובת

רצפת הפסיפס - במוזיאון רוקפלר

לכתובת זו אין דמיון לתוכנן של כתובות אחרות בבתי כנסת. תוכן חריג במיוחד הוא הקללה הנמרצת הכלולה בה, בארמית: "יתן אפוה בגברה ההוא ובזרעוה" - כלומר, שיתן פניו באיש ההוא ובמשפחתו. בנוסף לכך, הקללה תחול על כל מי שמטיל מחלוקת בין אדם לחברו, ועל מי שאומר לשון הרע על חברו לגויים, על מי שגונב חפצו של חברו ועל מי שמגלה את סוד העיר לגויים.

שאול ליברמן, מנסה לבחון את טיבה של חלק זה בכתובת והקשר האפשרי בין חלקיה ומדוע דווקא היה צריך לכתוב אותה בבית הכנסת. לפי הספרות העתיקה, הייתה דרושה לשם גידול האפרסמון מומחיות ואומנות שנמסרה במשפחות אומנים, מדור לדור. בתלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ב', הלכה א' כתוב:

א"ר יוסא הדא אמרה שאסור ללמדו אומנות כהדא תרתין אומנוון הוון בגירו זגגייא וקובטרייא זגגייא לא אלפין וקמון קובטרייא אלפון ואיתעקרון (=אמר ר' יוסי: זהו שאמרו שאסור ללמדו אומנות. כאותן שתי משפחות אומנים שהיו בגירו, זגגים וצעיפנים. הזגגים לא לימדו אומנותם לנכרים והתקיימו, הצעיפנים לימדו ונעקרו).

אין פלא שהאומנים היו מקללים את חבריהם כדי שלא יגלו את סוד הכפר לגויים. אך היות שכרמי האפרסמון והתעשייה היו נכסי הקיסר והיהודים היו אריסים, יש להניח כי נציגי השלטון סיפקו להם כלים שונים כדי לשפר את הטיפול ולהגביר את התפוקה. וכאן באה ההזהרה מפני גנבת החפצים, שהרי החפצים של המלכות, ולעיתים עולה על הדעת להשתמש בחפצים של אחרים, שהרי כולם שייכים לקיסר.

אשר ללשון הרע, בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א', הלכה ה' נאמר כי מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת. בהנחה שמגדלי האפרסמונים היו מתכנסים וביניהם היו גם נציגי הקיסר. שם דנו במכסות שעל כל אחד לספק. לא מן הנמנע שהיו מעלים - אפילו בסמוי - טענות אחד כנגד השני, כמו שאלמוני משתמט ממילוי חובתו באספקת המכסה המשותפת. מן הסתם רבו תושבי המקום ובהזדמנות של מפגש ציבורי יכלו לומר לשון הרע, בפני נציגי השלטון, אולי זה היה אפילו מביא להם תועלת.

סוף דבר, מסתבר מאוד, שלפנינו תקנון של איגוד הכורמים בעין-גדי שנכתב על פסיפס של בית הכנסת למען יראו וייראו. וזכורים לטוב שלושת האחים בני חלפי, שהיו כנראה מראשי האיגוד, שנתנו את התקנות בבית הכנסת שלהם

— שאול ליברמן, תרביץ שם.

בנימין מזר כותב באותו נושא: סודות הייצור היו נשמרים בקרב הגילדות של מגדלי בשמים ורקחים שהיו בדרך כלל מאוגדים על בסיס משפחתי והיוו מעמד כלכלי סגור.

לקריאה נוספת

• צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991
• שאול ליברמן, הערה מוקדמת לכתובת בעין גדי, (בתוך) מדבר יהודה וים המלח, בעריכת צבי אילן, הוצאת החברה להגנת הטבע, 1973. פורסמה בתרביץ שנה מ' חוברת א'
• יוסף נוה (עורך), מיקראה על כתובות יהודיות, הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1981. מדור ב', תגליות בבתי כנסת עתיקים- עין גדי, עמ' 84 - 113 (עשרה מאמרים).

• Michael Segal, Emanuel Tov, William Brent Seales, Clifford Seth Parker, Pnina Shor, and Yosef Porath, with and Appendix by Ada Yardeni, "An Early Leviticus Scroll from En-Gedi: Preliminary Publication", Textus 26 (2016), pp. 29-58. [1] (במסמך ה-PDF מספור העמודים עצמאי)
• William Brent Seales, Clifford Seth Parker, Michael Segal, Emanuel Tov, Pnina Shor, and Yosef Porath, "From Damage to Discovery via Virtual Unwrapping: Reading the Scroll from En-Gedi", Science Advances 2.9 (2016)

קישורים חיצוניים

• תמונות של ביהכנ"ס בעין גדי
• מסלול טיול מפורט אל פסיפס בית הכנסת העתיק של עין גדי