שרית סרדס-טרוטינו
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |
|
 | |
| לידה |
18 במאי 1969 (בת 55)  |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| עיסוק | סופרת |
| סוגה | פרוזה |
| מספר צאצאים | 2 |
  | |
שרית סרדס-טרוטינו (נולדה ב-18 במאי, 1969) היא סופרת, אשת תקשורת, עיתונאית ויוצרת ישראלית. זוכת פרס שר התרבות לספר ביכורים[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרדס-טרוטינו נולדה וגדלה בבת ים, בת למרים ויקים סרדס. כבר בשנות התיכון עסקה בכתיבה עיתונאית, והייתה כתבת נוער במעריב לנוער ובתוכנית הנוער רדיועשרה בקול ישראל. שירתה בצה"ל כמש"קית עיתונות בדובר צה"ל בפיקוד הדרום בעת פרוץ האינתיפאדה הראשונה ולאחר מכן הייתה כתבת צבאית[1] בעיתון במחנה נח"ל. עם שחרורה מצה"ל למדה בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב וסיימה בהצטיינות.
קריירה בכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהייתה סטודנטית באוניברסיטת תל אביב החלה לעבוד בתחום התקשורת והייתה עורכת בשבועון הנוער ראש אחד. בהמשך הייתה עורכת ברשת המקומונים ידיעות תקשורת, ואחר כך עורכת בדסק החדשות של ידיעות אחרונות. בין הנושאים שבהם עסקה בדסק החדשות היו הסכמי השלום עם ירדן ורצח יצחק רבין.
ב-1997 יצאה לשליחות בהולנד והייתה כתבת ידיעות אחרונות באמסטרדם במשך 7 שנים[2]. במסגרת תפקידה סיקרה נושאים חברתיים, פוליטיים, ספורטיביים ותרבותיים. בין השאר סיקרה את משפטו של סלובודן מילושביץ' בהאג. עם שובה לארץ, ב-2004, השתלבה בכתב העת הקולינרי השולחן[3] והייתה עורכת וכתבת קבועה בו. ב-2008 הפכה להיות כתבת הקולינריה של ידיעות אחרונות, וסיקרה את הנושא מהיבטים כלכליים, חברתיים, תיירותיים וקולינריים. ב 2013, במסגרת סבב קיצוצים, פוטרה מעבודתה בידיעות אחרונות והחלה לכתוב את ספרה הראשון, עד יום הימים[1]. כיום היא תחקירנית של תוכניות טלוויזיה המשודרות בכאן 11[3] בהן פגישה עם רוני קובן, יוצאים מהכלל, על המפית ועוד ניפגש.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרה הראשון, עד יום הימים, ראה אור בשנת 2022 בהוצאת שתיים[4].
במרכזו של הרומן סיפורה של ילדה בת 14, שמנהלת מערכת יחסים סודית ואינטימית עם המחנך שלה מכיתה ח', סגן מנהל בית הספר היסודי שבו היא לומדת. היא משתפת פעולה עם המעשים שהוא מורה לה לעשות, מתוך אמונה שיש ביניהם קשר חזק של אהבה. אלא שהקשר מתגלה, הפרשה מתפוצצת והעיתונות גועשת. הספר כתוב דרך שתי נקודות מבט: נקודת מבטה של הנערה בת ה-14, שחווה את הדברים בזמן אמת, ונקודת מבטה של האישה הבוגרת שהיא צמחה להיות, המנסה להתמודד עם טראומה שקפאה בזמן ומתקיימת עשרות שנים. הספר שזור בראיונות עומק עם האנשים שסבבו את הגיבורה באותה תקופה, על מנת לקבל פרספקטיבה נוספת על הפרשה ששינתה את חייה[5]. את הספר ערכה מירי רוזובסקי שיעצה לה לכתוב את הספר מנקודת המבט של ילדה בת 14 שחווה את מערכת היחסים עם המורה שלה בזמן אמת[1].
הספר זכה לאהבת הקהל, הוגדר פורץ דרך בארגוני הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, היה מועמד לפרס ספיר במסגרת ספרי ביכורים, ומכר אלפי עותקים[6]. אתר הספרים עברית הגדיר אותו "מסמך בעל חשיבות עצומה, שהוא אחד מספרי ה'מי טו' החשובים שיצאו בעברית בשנה החולפת"[7].
ב-2 בינואר 2023 ועדת השופטים בפרס שר התרבות בתחום היצירה הספרותית העברית, החליטה פה אחד להעניק לספר את פרס שר התרבות לספר ביכורים[8]. בין הנימוקים לפרס נכתב: "רומן בין תלמידה בכיתה ח' לבין סגן מנהל בית הספר שלה. מזווית ראייה אחת, זהו סיפור תיעודי כביכול, של התפתחות מערכת מינית-רגשית אסורה, טעונת כאב, בין המורה המחנך לבין התלמידה. מזווית ראייה שנייה, נעשות קפיצות בזמן, אל האישה שבגרה, תוך שהיא מנהלת שיחות עם חברותיה מבית הספר שבגרו איתה. הן מתדיינות ב"הווה" הבוגר של הסיפור, במה שהסעיר, כשהייתה ילדה, את משפחת התלמידה, את מערכת החינוך, את העיתונות דאז. כתוב באופן מרגש מאוד, ומעלה את השאלה מה מותר ומה אסור בשם האהבה".
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתגוררת בסביון, נשואה ואם לשניים[9].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של שרית סרדס-טרוטינו בקטלוג הספרייה הלאומית
- נאומה של שרית סרדס-טרוטינו בעצרת המחאה המרכזית של יום המאבק באלימות נגד נשים, עמוד הפייסבוק של פוליטיקלי קוראת
- עמוד הפייסבוק של שרית סרדס
- ראיון עם ורדה רזיאל-ז'קונט, הצל ואני, 103fm
- אורי שרמן, מקור ראשון, עד יום הימים: מסע נדיר למעמקי הטראומה של נפגעי תקיפה מינית
- שרון גדרון, הגוף שמחזיק סוד: עם העיתונאית והסופרת שרית סרדס-טרוטינו, מחברת הספר "עד יום הימים"
- טלי אשר, מי רוצה נס, פרק 44, עם שרית סרדס-טרוטינו
- "פסיכולוגיה עברית", אור וקסלר, היפלא מהספרות דבר? סקירת הממואר "עד יום הימים" מאת שרית סרדס-טרוטינו
- זוכת פרס ספיר, עופרה עופר אורן, שרית סרדס-טרוטינו, "עד יום הימים": לא סיפור אהבה הדדי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Sharon Ashkenazi (2023-08-15), שרית סרדס טרוטינו בראיון לקובי מידן, נבדק ב-2024-05-17
- ^ עד יום הימים | שרית סרדס טרוטינו, באתר שרית סרדס-טרוטינו
- ^ 1 2 שרית סרדס טרוטינו | השולחן, באתר שרית סרדס טרוטינו | השולחן
- ^ עד יום הימים / שרית סרדס-טרוטינו | ספר | סרדס-טרוטינו, שרית | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ ירדן ברקאי, "עד יום הימים"- אשת ספר מראיינת את הסופרת שרית סרדס-טרוטינו, באתר פוליטיקלי קוראת, 2023-02-22
- ^ עד יום הימים - שרית סרדס־טרוטינו, באתר www.e-vrit.co.il
- ^ ברייאר, איור: אלון (2023-06-08). "שבוע הספר 2023: הספרים הכי טובים של השנה". הארץ. נבדק ב-2024-06-11.
- ^ הזוכים בפרס שר התרבות בתחום היצירה הספרותית העברית
- ^ מרלין-רוזנצוייג, אורית (2022-09-21). ""המורה גנב לי את הלב ואחר כך את הגוף"". Ynet. נבדק ב-2024-05-17.