רוברט סטיבנסון מילר
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| רוברט סטיבנסון מילר בביה"ס הימי בחיפה, 1939 | |
| לידה |
15 במרץ 1907 רות'סי, האי ביוט, סקוטלנד |
|---|---|
| פטירה |
31 במאי 1966 (בגיל 59) לונדון |
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| פעילות בולטת |
• ראש מחלקת השיט הראשון של בית הספר הימי בחיפה (1939) • פיקד על אוניות קרב בריטיות במלחמת העולם השנייה (1939–1945) • רב חובל בכיר ומפקח בחברת צים (1946–1966) |
| ידוע בשל | תרומתו לחינוך הימי בתקופת המנדט ולפיתוח צי הסוחר הישראלי בראשית דרכו |
| השכלה |
בית הספר "רות'סי אקדמי" (אנ') בית הספר הימי אה"מ "קונוויי" |
| תקופת הפעילות | מ-1924–1966 |
| מקצוע | רב חובל |
| תפקיד | רב חובל, קומנדר בצי המלכותי הבריטי |
| פרסים והוקרה | צלב השירות המצוין (DSC), ציון לשבח (MID), אות מילואי הצי (RD) |
רוברט סטיבנסון מילר (באנגלית: Robert Stevenson Miller), (15 במרץ 1907 – 31 במאי 1966), היה קצין-ים בריטי, רב חובל בצי המסחרי וקומנדר במילואי הצי המלכותי (אנ'). בנובמבר 1938 נבחר לראש מחלקת השיט והמדריך הימי הראשי של בית הספר הימי בחיפה שהוקם חודשים אחדים קודם לכן, והוא נמנה עם מניחי יסודותיו. כשפרצה מלחמת העולם השנייה גויס לצי המלכותי, פיקד על כמה אוניות מלחמה בזירות האוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי, וקיבל במהלך שירותו ציון לשבח, צלב השירות המצוין ועיטור מילואי הצי (RD) (אנ'). בסיום המלחמה השתחרר מילר בדרגת קומנדר. באוגוסט 1946 שב לתפקידו בבית הספר הימי בחיפה. בנובמבר 1947 עזב את בית הספר והצטרף לחברת הספנות צים, בה שירת כרב חובל בכיר ואחר כך כמפקח, ותרם מניסיונו הרב ומידיעותיו לפיתוח צי הסוחר הישראלי וחיל הים בראשית דרכם.[1]
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילר נולד ב־1907 ברוֹתְ'סִי (אנ'), באי בְּיוּט (אנ') שבסקוטלנד, בנם של רוברט מילר מליבורנו וג'ון מק-ניקול מקואלה פרטנג במלאיה הבריטית. הוא למד בבית הספר היסודי המקומי "רות'סי אקדמי" (אנ') ואחר כך בבית הספר הימי הצף "אה"מ קונוויי" (אנ') בנהר מרזי בליברפול. עם סיום לימודיו ב-1924 הוסמך לקצין בצי הסוחר הבריטי (אנ') ולמידשיפמן במילואי הצי המלכותי (RNR).[2][3]
הצי המסחרי, 1924–1938[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילר הצטרף לצי המסחרי הבריטי ועד 1938 שירת באוניותיה של ניו זילנד שיפינג קומפני (אנ') שהפליגו בין אוסטרליה וניו זילנד לאנגליה. באחת ההפלגות, בפברואר 1931, השתתף עם צוות אונייתו "נורת'מברלד" בפעולות החילוץ וההצלה במפרץ הוק (אנ'), בחופיה המזרחיים של ניו זילנד, שנפגע קשות ברעידת אדמה (אנ').[2][3] במהלך שירותו הדריך במשך שנים אחדות קבוצות קדטים שהפליגו באוניות החברה.[4] הוא התקדם בסולם הדרגות, וב-1938 כבר היה רב חובל. תוך כדי שירותו בצי המסחרי עלה גם בדרגות הקצונה במילואי הצי המלכותי; ב-1928 ללוטננט-משנה בפועל (אנ'), ב-1929 ללוטננט-משנה וב-1932 ללוטננט.[2]
בית הספר הימי בחיפה, 1938–1939[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1938 עמד להיפתח בית הספר הימי ליד הטכניון העברי בחיפה, ומנהלו – ד"ר שלמה בַּרְדִין – חיפש אחר קצין ימי, חניך האסכולה הבריטית, שיעמוד בראש מגמת השיט ויהיה המורה הימי הראשי של המוסד החדש. מחשבת מייסדי בית הספר הייתה, כי רק כך יוכל ביה"ס לקבל הכרה ממועצת המסחר הבריטית (BOT), כדי שבוגריו לעתיד יוכלו למצוא את פרנסתם כקצינים וכימאים באוניות סוחר בריטיות.[5] הסניף הבריטי של החבל הימי לישראל נרתם למשימה, וועדה טכנית שהורכבה מחבריו, אנשי צי הסוחר הבריטי והצי המלכותי, ריאיינה יחד עם ד"ר בַּרדין שמונה רבי-חובלים שהגישו את מועמדותם למשרה וביניהם רב החובל מילר. הוועדה התרשמה לטובה מאופיו של מילר ומניסיונו וידיעותיו ובחרה בו מבין כל המועמדים האחרים. את מינויו קיבל מילר ב-22 בנובמבר 1938 במכתב מאת שלמה קפלנסקי, מנהל הטכניון העברי, ואדוארד ברון, יו"ר הסניף הבריטי של החי"ל. במכתב נאמר כי יהיה ראש מחלקת השיט ומדריך ראשי לנושאים ימיים, רב החובל של ספינת האימונים (לעתיד), ומפקח על אגודות השיט והספורט הימי הקשורות לחי"ל.[6]
ב-5 בינואר 1939 הגיע מילר ארצה דרך נמל תל אביב. בואו עורר תקוות רבות לא רק בקרב הנהלת ביה"ס, אלא אצל כל אנשי היישוב שכיבוש הים ותחיית הימאות העברית היו יקרים ללבם. את פניו קיבלו ד"ר ברדין, רב חובל זאב הים (מנהל נמל תל אביב), אינג' עמנואל טובים מ"זבולון", שמואל טולקובסקי יו"ר החי"ל ו-וולסלי אהרון. במכתב לפרנק בסטרד, מזכיר הסניף הבריטי של החי"ל, סיפר אהרון כי "כל עובדי הנמל והסבלים שהשיטו את הסירות וטיפלו במיטלטלים הרבים של ידידנו מילר סרבו לקבל שכר על עבודתם, באומרם לד"ר בַּרדין כי זהו המעט שהם יכולים לעשות לאות הוקרה על שבא להכשיר את אחיהם הצעירים לעבודה בים!".[7][8]
לוטננט מילר היה שותף מרכזי ביישום תוכנית הלימודים ובעיצוב סדרי המשטר של בית הספר הימי החדש. הוא לימד את מקצועות השיט העיוניים כמו נווטות ימית (אנ') ועבודת מפות (Chart work), ומדי יום אחר הצהריים ירד עם התלמידים מביה"ס בהדר הכרמל אל צריף הסירות בנמל חיפה. שם, יחד עם עוזרו – הקצין הראשון הארצישראלי הרברט נתן גרינבלט – הדריך את התלמידים בחתירה, שיט מפרשים, איתות דגלים וימאות מעשית. בעצתו נקבעו מַדי התלמידים, סמל ביה"ס ותקנון הקדטים, ובפיקודו נערך מדי בוקר מסדר על מגרש ביה"ס, שכלל הנפת דגלים וצעידה בסך. כמו כן היה שותף להכנות להבאתה מלונדון של "קַפּ פּילַר" (Cap Pilar), אוניית מפרשים שהתעשיין היהודי-בריטי ריצ'רד סליגמן (Richard Seligman) תרם לבית הספר החדש. ד"ר ברדין התרשם לטובה מעבודתו של מילר, ובדברים שמסר בישיבת ועד הנאמנים של ביה"ס במאי 1939 שיבח את בקיאותו ומסירותו הגדולה לתפקידו. עם סיום שנת הלימודים הראשונה יצא מילר לחופשה לאנגליה, בסופה אמור היה להביא עם צוות תלמידי ביה"ס את "קַפּ פִּילַר" בהפלגה מלונדון לחיפה. איתרע המזל וחודשים ספורים אחר כך, ב־1 בספטמבר 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה. מילר גויס מיד לשירות בצי המלכותי, ביה"ס נותר ללא מדריך ימי ראשי והבאת אוניית האימונים נדחתה.[9]
מלחמת העולם השנייה, 1939–1945[עריכת קוד מקור | עריכה]
שולת המוקשים "סי קינג"[עריכת קוד מקור | עריכה]
את שירותו במלחמה החל מילר ב-26 באוגוסט 1939 כמפקדה של ספינת המכמורת שולת המוקשים "סי קינג" (HMS Sea King). ב-9 באוקטובר 1940 נפגעה הספינה על ידי מוקש בחופי גרימסבי (אנ'), בצפון מזרח אנגליה, וטבעה. 14 אנשי צוות נהרגו.[10][11]
אה"מ "קית'" וצלב השירות המצוין[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-12 באפריל 1940 הועלה מילר בדרגה ללוטננט-קומנדר,[10] והוצב כלוטננט-ראשון (סגן מפקד) במשחתת "קית'" (אנ'). ב-12 במאי 1940, יומיים לאחר פלישת הגרמנים לצרפת ולארצות השפלה, השתתפה המשחתת בפינוי כוחות בעלות הברית מהוק אוף הולנד (אנ').[12] ב-21 במאי פינתה אזרחים צרפתים מנמל בולון-סור-מר, ויומיים אחר כך – ב-23 במאי – שבה כדי לפנות חיילים בריטים. בעודה רתוקה לרציף הותקפה על ידי אש תותחים, מרגמות ומכונות ירייה של הצבא הגרמני. מפקד האונייה וכתריסר אנשי צוות נהרגו בהתקפה ורבים נפצעו ובהם מילר עצמו. מילר הפצוע נטל את הפיקוד על האונייה, ובנסיעה מהירה לאחור ותחת אש עזה חילץ את המשחתת ואנשיה מן הנמל ושב לדובר.[13] על אומץ ליבו ותושייתו הוענקו לו צלב השירות המצויין (DSC) ב-11 ביולי 1940 וציון לשבח (MID) ב-27 ביולי 1940.[3][14][15] לאחר החלמתו מהפציעה הוצב בבסיס הצי אה"מ "לינקס" (אנ') בדובר.[2] המשחתת שממנה ירד שבה מיד לפעילות; אך בבוקר 31 במאי, במהלך מבצע דינמו לפינוי כוחות צבא בריטים וצרפתים מדנקרק, הוטבעה על ידי מטוסים גרמניים.
הקורבטה "ספייריאה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 באפריל 1942 לאחר שירות בחוף בתפקידי הדרכה ובהם מדריך ראשי לסירות מוטור, קיבל מילר פיקוד על הקורבטה "ספַּייריאה" (אנ'). האונייה עסקה בליווי שיירות, ובין היתר נטלה חלק במבצע "פדסטל" לליווי שיירת אוניות אספקה למלטה (10–15 באוגוסט 1942). מילר פיקד על הקורבטה עד 20 בפברואר 1943.[10]
הפריגטה "טוויד"[עריכת קוד מקור | עריכה]
האונייה הבאה שנמסרה לפיקודו של מילר הייתה הפריגטה "טוויד" (אנ'), שהושקה והוכנסה לשירות פעיל ב-1943. היא צורפה לקבוצת הליווי (escort group)
EG-5 של הצי המלכותי הקנדי, שהגנה על שיירות בצפון האוקיינוס האטלנטי מפני הצוללות הגרמניות. באחד מלילות ספטמבר 1943, בין איסלנד וגרינלנד, גילתה "טוויד" באמצעות המכ"ם צוללת גרמנית שטה על פני המים ועקבה אחריה. כשהתקצר המרחק בין השתיים וניתן היה כבר לראותה בעין, נתן מילר פקודה ברשת הקשר הפנימית "היכון לניגוח!" (Prepare to ram!). הצוללת הבחינה בפריגטה המתקרבת וניסתה לצלול במהירות, אך היה זה מאוחר מדי. "טוויד" ניגחה את גוף הצוללת והמטירה עליה אש מתותחי ה-4 אינץ' שלה, והצוללת נחבטה וצללה. מיד אחר כך הטילו אנשי "טוויד" פצצות עומק, הצוללת התרוממה לרגעים אחדים מעל המים בשל הדף ההתפוצצויות, ואחר כך נעלמה מן העין. גוף הפריגטה ניזוק בהתנגחות עם הצוללת, ומים חדרו לתוכה; היא שבה לנמל לתיקונים שנמשכו כשלושה שבועות. זהותה של הצוללת הגרמנית אינה ידועה בוודאות כי אבדה על כל צוותה. לאחר המעשה אסרה האדמירליות על אוניות הנצ"ל לליווי שיירות את השימוש בניגוח בשל הנזק הרב שעלול להיגרם לאונייה התוקפת.[10][16][17]
לאחר התיקונים שבה "טוויד" לקבוצת הליווי. ב-7 בינואר 1944 בשעה 17:11, בעודה מסיירת כ-600 מייל מערבית לכף אורטגל בספרד, נפגעה על ידי טורפדו ששיגרה לעברה הצוללת U-305 (אנ') וטבעה. 83 מאנשי צוותה נהרגו. 44 ניצולים ובהם מילר עצמו נאספו על ידי הפריגטה הקנדית "נן" (אנ').[18][19]
בית הספר הימי בחיפה, 1946–1947[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברת צים, 1947–1966[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רב חובל זאב הים, ספינות מספרות. תל אביב, הוצאת אחיאסף, 1968.
- מאיר שָׂשׂ, עכו הימית. כ"ג יורדי הסירה – בית הספר לקציני ים עכו, אפריל 1981. (מהדורת שכפול.)
- בים דרכך ושביליך במים רבים – יובל לבית הספר לקציני-ים עכו, 1938–1988. כתיבה ועריכה: שמחה בינות. כ"ג יורדי הסירה – בית הספר לקציני ים עכו, 1988. מהדורה שנייה מעודכנת – 2003.
- צדוק אשל, המערכה לכיבוש הים – תולדות החבל הימי לישראל. תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996.
- צדוק אשל, שמואל טנקוס, מהירקון עד חיל הים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003.
- רב חובל הלל ירקוני, הים, האנייה ועם ישראל. חיפה, פרדס הוצאה לאור, 2009.
- קובי כהן-הטב, המהפכה הימית: אחיזת היישוב היהודי בים ובחופי ארץ-ישראל, 1948-1917. ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2019.
- ד"ר אריאלה רן, "מילר, קומנדר מילר". "המטען", גיליון 101, מרץ 2010, עמ' 26 ואילך; גיליון 102, אפריל 2010, עמ' 22–26.
- לויטננט ר"ס מילר, "בית הספר הימי, תכניתו וציודו". "ים – גליונות החבל הימי לישראל", חוברת 14, 1939, עמ' 1.
- ד"ר ג. אהרוני, "בשנה השמינית לקיום בית הספר". "ים – גליונות החבל הימי לישראל", חוברת א' (י"ג), יוני 1946, עמ' 11. עותק סרוק באתר "שפת הים".
- קומנדור סטיבנסון מילר, "דבר לתלמידים". "ים – גליונות החבל הימי לישראל", חוברת ג'–ד' (ט"ו–ט"ז), אוגוסט-ספטמבר 1946, עמ' 10. עותק סרוק באתר "שפת הים".
- מנחם ריבלין, "לזכרו של קומנדר מילר". "תורן – דפים לבית צים", מס' 58, יולי 1966, עמ' 12–14. עותק סרוק באוסף עיתונות יהודית היסטורית
- ארכיון בית הספר הימי בחיפה (1937–1954). ב-2016 נמסר לארכיון הציוני המרכזי בירושלים, סימול J127 (רשימת פרטי האוסף).
- English, John (1993). Amazon to Ivanhoe: British Standard Destroyers of the 1930s. Kendal, England: World Ship Society.
- Winser, John de D. (1999). B.E.F. Ships Before, At and After Dunkirk. Gravesend, Kent: World Ship Society.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Miller, Robert Stevenson in: "Royal Naval Reserve (RNR) Officers, 1939–1945". World War II unit histories & officers. Retrieved 13 May 2024.
- Robert Stevenson Miller DSC, RNR in uboat.net. Retrieved 15 May 2024.
- HMS Keith at Boulogne in Dunkirk 1940.org. Retrieved 13 May 2024.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רב חובל זאב הים, ספינות מספרות, עמ' 224.
- ^ 1 2 3 4 R.S. Miller in: WW II Unit Histories & Officers.
- ^ 1 2 3 דניאלה רן (מרץ 2010).
- ^ מילר (1946), עמ' 12.
- ^ שש (1981), עמ' 57.
- ^ ארכיון ביה"ס הימי, פרוטוקולים של הוועד הבריטי.
- ^ תרגום לעברית מתוך: Palestine Maritime League, Extract from letter of 5th January, 1939 from Mr. Wellesley Aron, Tel-Aviv, to Major Frank Bustard, London. ארכיון ביה"ס הימי בחיפה, הוועד הבריטי של חי"ל (התכתבות).
- ^ "R.N. Captain for Haifa Maritime School." The Palestine Post, 9th January 1939, p. 2. Digitized copy in NLI.
- ^ שש (1981), עמ' 58–59; בינות (1988, 2003), עמ' 6–8.
- ^ 1 2 3 4 R.S. Miller in uboat.net
- ^ HMS Sea King in uboat.net.
- ^ English (1993), p. 31.
- ^ Winser, pp. 11–12.
- ^ R.S. Miller in: WW II unit histories & officers.
- ^ Supplement to the London Gazette, 11 July 1940, p. 4257.
- ^ "Mystery of HMS Tweed – Submarine ramming", 7 November 2009; "HMS Tweed - mystery solved?", and "HMS Tweed – mystery solved? – Part 2", 11 March 2011. www.hatfield-herts.co.uk. Retrieved 16 May 2024.
- ^ "Work and Sinking of the HMS Tweed". Virtual Museum of Canada. Retreived 17 May 2024.
- ^ HMS Tweed (K 250) in uboat.net .
- ^ HMS Tweed (K250) in naval-history.net. Retrieved 16 May 2024.