קבר שמעון

קבר שמעון

נתונים כלליים
נקבר	שמעון בן יעקב
תקופה	המאה ה-15 לפנה"ס
תאריך גילוי	המאה ה-2 לפנה"ס (חברון) המאה ה-12 (ארבל) המאה ה-14 (מנדא) המאה ה-15 (מצרים) המאה ה-20 (מג'דל צדק) המאה ה-20 (מחלף אייל) המאה ה-21 (גבעת גד)

מקום קברו של שמעון בן יעקב הוא נושא שנוי במחלוקת. מקום קבורתו של שמעון וכן של שאר אחיו השבטים (מלבד יוסף) אינו מתואר בתנ"ך, וקיימות מספר מסורות לגביו: בחברון (זיהוי מהמאה ה-2 לפנה"ס), ארץ ישראל (זיהוי מהמאה ה-2), ארבל (זיהוי מהמאה ה-12), מנדא (זיהוי מהמאה ה-14), מצרים (זיהוי מהמאה ה-15), מג'דל צדק (זיהוי מהמאה ה-20), מחלף אייל (זיהוי מהמאה ה-20) וגבעת גד (זיהוי מהמאה ה-21).

רקע

על פי הסיפור המקראי לא ברור אם בני יעקב הובאו לקבורה ממצרים אל ארץ ישראל. על אף שהכתוב מציין את עליית עצמות יוסף בלבד, החלו להיווצר מסורות קבורה שונות לשאר אחיו השבטים.

החל מסוף תקופת הכנסת הגדולה (תקופת בית שני, סביב המאה ה-2 לפנה"ס), ועד סוף תקופת הזוגות (המאה ה-1 לספירה), נראה כי הייתה מסורת עברית על קבורת השבטים במערת המכפלה שבחברון. אמנם, החל מתקופת התנאים (המאה ה-2 לספירה), לא השתמרה מסורת זו ונראה כי חז"ל לא צידדו בה. חז"ל סברו כי בני ישראל העלו, מלבד את עצמות יוסף, את כל בני יעקב לארץ ישראל. בכל הגירסאות הרבות למאמר זה לא מופיעה התייחסות למקום קבורתם הספציפי, מלבד של יהודה בן יעקב. נושא קבורת יהודה במערת המכפלה אף הוא נמצא במחלוקת בין שניים מגדולי התנאים בדור הרביעי: רבי יהודה ורבי מאיר. לדעת רבי יהודה נקבר יהודה עם אבותיו במערת המכפלה, ואילו דעת רבי מאיר שנקבר בארץ ישראל אך לא במערה.

בימי הביניים (סביב המאה ה-11) אנו עדים לתופעה רחבה בכתבי עולי הרגל, של תיעוד קברי השבטים, בפרט באזור הגליל. בתקופה הממלוכית בארץ ישראל (סביב המאה ה-13), המוסלמים החלו לקדש קברים רבים ברחבי הארץ ובכללותם את קברי השבטים.

המקורות

חברון (המאה ה-2 לפנה"ס)

מערת המכפלה, חברון

ספר צוואות השבטים (המאה ה-2 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס):

וישימו אותו בארון-עץ למען העלות את-עצמותיו חברונה. ויעלו את-עצמותיו חרש במלחמת מצרים

— צוואות השבטים, "צוואת שמעון הבן השני ליעקב וללאה" פרק ח

ספר היובלים (המאה ה-2 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס):

ויוציאו בני ישראל את עצמות בני יעקב לבד מעצמות יוסף, ויקברו אותם על השדה במערת המכפלה על ההר

— ספר היובלים פרק מו, טז

יוסף בן מתתיהו (המאה ה-1 לספירה):

וגם אחיו מתו לאחר שחיו חיי טובה במצרים, כעבר זמן נשאו (בניהם) ונכדיהם את גוויותיהם וקברו אותן בחברון. ואילו את עצמות יוסף נשאו לארץ כנען בזמן מאוחר יותר, כשיצאו העברים ממצרים, משום שכך השביע אותם יוסף.

— קדמוניות היהודים, 199 - 200 (מהדורת אברהם שליט, תשל"ג)

ארץ ישראל (המאה ה-2)

תצלום לוויין של ארץ ישראל וסביבתה משנת 2003

על פי חז"ל העלו בני ישראל את כל בני יעקב לארץ ישראל להיקבר שם:

מה תלמוד לומר "גם עלה"? אמר: אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה; מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו.

— תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה (דף ח ע"ב; פרק א הלכה י)

דעה זו מופיעה בנוסחים שונים במכילתא דרבי ישמעאל, ספרי, מכילתא דרשב"י, בראשית רבה, מדרש תנאים לדברים, ילקוט שמעוני, מדרש אגדה ומדרש הגדול.

ארבל (המאה ה-12)

מסורת קבר שמעון ביישוב ארבל הסמוכה לטבריה, מצויה בכתבי עולי הרגל החל מהמאה ה-12.

• רבי יעקב בן נתנאל הכהן, סביב שנת 1187 לספירה:

ארבל... קברות ראובן שמעון לוי ודינה, וקברם מכוסה כל כך עד שאין אדם יכול להכניס ידו שם

• ספר "ציוני קברים בארץ ישראל", סביב שנת 1440 לספירה:

ארבל שם קבורת שלושה שבטים שהם שמעון ולוי אחי דינה. והשלישי לא נודע מי הוא. ועליהם ציונים על פני השדה סמוך לכפר, אשר שם קבריהם. ובצידם קבורת דינה אחותם. ועל קבר דינה, הדס. חופף עליו ציון כיפה החופה כעננה

• רבי יצחק בן אלפרא, בספר "קבלת צדיקי ארץ ישראל, איגרת ר' יצחק בן אלפרא לר' שלמה בן ר' שמעון דוראן", סביב שנת 1441 לספירה:

ומשם עד ראובן בן יעקב ושמעון ולוי ויהודה ודינה ובנימין, ובין כל אחד ואחד מהלך יום או יומיים

• ספר "אלה מסעי בני ישראל", סביב שנת 1450 לספירה:

ארבל... ולמטה על פני השדה קבורים שמעון ולוי ודינה אחותם

• ספר "איגרת יחוס האבות", סביב שנת 1537 לספירה:

ארבל... ולמטה על פני השדה קבורים שמעון ולוי ודינה אחותם

• רבי משה מטראני (המבי"ט), בספרו "בית אלהים" (המאה ה-16):

ועוד היום ציונה מסויים אצל שמעון ולוי אחיה בכפר ארבאל שהוא כמו מהלך שעה מטבריה

• רבי אשר אנשיל גרינוואלד, בספרו "טוב ירושלים", סביב שנת 1934 לספירה:

ארבל, קרוב לטבריא חצי שעה, שם קבר ראובן שמעון לוי ודינה

בשנת 2007 ביצעו הארכאולוג יוסי סטפנסקי, ישראל הרצברג וישראל מאיר גבאי מחקר בו גילו על פי כתבי יד עולי הרגל, מפות ותמונות - את תיאור עולי הרגל כקברם של ראובן, שמעון, לוי, דינה ושת בן אדם הראשון בארבל.

מנדא (המאה ה-14)

מסורת קבר שמעון ב"מנדא" מוזכרת לראשונה ככל הנראה בספר הישר. אמנם, מלשונו עולה לכאורה כי אין הכוונה למנדא הגלילית:

ויקברו את ארונות מטות אבותיהם אשר העלו ממצרים איש בנחלת בניו. את שנים עשר בני יעקב קברו בני ישראל, איש באחוזת בניו. ואלה שמות הערים אשר קברו בהם את שנים עשר בני יעקב אשר העלו בני ישראל ממצרים... ואת שמעון ולוי קברו בעיר מנדא אשר נתנה לבני שמעון

— ספר הישר, יהושע, 277.

• רבי יעקב ברוך בספרו "חיבת ירושלים", סביב שנת 1785 לספירה:

שמעון... מנוחתו בעיר מנדא אשר נתנה לבני שמעון

• רבי משה טננבוים בספרו "מסעות משה", סביב שנת 1924 לספירה:

שמעון... מקום קבורתו במנדו, בחבל נחלתו

מצרים (המאה ה-15)

רבי יצחק אברבנאל (סוף המאה ה-15) מסייג את דברי חז"ל ולטענתו הם בגדר "דרש" בלבד וכי השבטים נשארו להיקבר במצרים:

אמנם שאר השבטים נשארו במצרים כי נדונו בגלות בחייהם ובמותם לא נפרדו ממנו וכמו שכתבו חז"ל שאף עצמות של כל השבטים העלו עמהם, דרש הוא. כי הכתוב מעיד (שמות י"ג) "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" וגו'. ובסוף ספר יהושע (כד) "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם", ואם עצמות שאר השבטים העלו גם כן איך לא נזכרו לא בעליה ולא בקבורה

— פירוש אברבנאל על התורה, בראשית (ט"ו:י"ב)

מג'דל צדק (המאה ה-20)

רבי אשר אנשיל גרינוואלד (בספרו "טוב ירושלים", סביב שנת 1934 לספירה), אמנם מציין את קבורת שמעון בארבל, אך הוא גם דואג לתעד מסורת מוסלמית המראה את קבר אשר, או שמעון, או לוי, בדרך אל הכפר מגד'ל צדק במרכז הארץ:

אל יהודיא, סמוך לפתח תקוה, במזרח דרום. שם מראים הערבים קבר יהודא בן יעקב, ובמזרח צפון, בדרך אל הכפר מגד'ל צדק, מראים קבר אשר, ויש אומרים שמעון, ויש אומרים לוי"

מחלף אייל (המאה ה-20)

קבר שמעון בן יעקב במחלף אייל

בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 זוהה קברו של שמעון מערבית לכביש 6 - דרומית לצומת אייל מול קלקיליה, באתר הנקרא "נבי שמעון", שם על-פי מסורת שומרונית וערבית, מצוי קברו של "הנביא שמעון". זיהוי זה נעשה ללא כל מקור או מסורת קדומה. העובר בכביש לאייל ובכביש 6 יכול לראותו, נחבא מעט בצל תאנה לא גדולה הצומחת לידו.

גבעת גד (המאה ה-21)

החל מהמאה ה-21^{[דרוש מקור]} קברו מצוין בגבעת גד ליד אמציה בראש ההר הקבר המכונה "שייח עלי", אך זיהוי זה נעשה ללא כל מקור או מסורת קדומה. קבר שייח עלי מתוארך למאות 7-8 לספירה וכנראה שופץ בשלהי המאה ה-13.

לקריאה נוספת

• ישראל מאיר גבאי מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל, ועד אהלי צדיקים, מהדורות: 2007, 2011. כרך א'
• הצדיקים חיים: מראה מקומות לקברי הצדיקים ואתרים קדושים
• מדריך כרטא: קברי צדיקים בארץ ישראל