צוללת חשמלית

הכינוי צוללת חשמלית הוא מושג אשר נולד בשלהי מלחמת העולם השנייה, שבו כינו את שני דגמי הצוללות הגרמניות, שנבנו כדי לענות לתפיסה המבצעית החדשה שהתגבשה לאור התפתחויות טכנולוגיות. המדובר בצוללות קונבנציונליות (מה שקרוי צוללות דיזל-חשמל), כאשר הצד החשמלי שלהן התרחב בצורה מאוד משמעותית, כפי שיוסבר בהמשך.

רקע

המצב בתחילת מלחמת העולם השנייה

בתחילת מלחמת העולם השנייה, בהיעדר מכ"ם מושט ומכ"ם מוטס, האמצעי היחידי שעמד לרשות אוניות ומטוסי הסיור של כוחות הברית לגילוי צוללות גרמניות, שתקפו ללא הרף, היה גילוי בעין. אמצעי זה היה מוגבל מאוד, כיוון שלא היה יעיל במצבי ים קשה ובשעות הלילה. נוסף על כך, לא השתתפו במערכה בצד כוחות הברית אף נושאת מטוסים, ולכן תצפית אווירית יכלה להתבצע רק באזורים שהיו בטווח המטוסים משדות תעופה.

בהתאם למצב הזה, נבנו הצוללות הגרמניות. הצללית שלהן הייתה נמוכה, ובים שקט הם אף הנמיכו אותה יותר על ידי שיוט ב"חצי ציפה", הן היו בנויות לפעול כשהן משייטות על פני המים, ורק במצבים קיצוניים פעלו ממצב צלילה. יכולתן לצלול נוצלה בדרך כלל רק כדי להיעלם מהשטח כאשר אוניות הליווי של השיירות היו מגלות אותן ופותחות במרדף. מהירותן העל-מימית הייתה גבוהה יחסית, הן היו מצוידות בתותח נגד כלי שיט ובתותחים אנטי-אוויריים. הן אף היו מצוידות במיכל צלילה מהירה שאיפשרו להן להיעלם מהשטח במהירות. לרובן היה גם צינור משגר טורפדו (צמ"ט) מופנה לאחור, כדי לשגר אל אוניית ליווי אם היא מתגלה ונמצאת במרדף. גם בתכנון מהירויות השיוט ניתנה העדפה ברורה לשיוט על מימי על פני שיוט בצלילה. מהירות על מימית טיפוסית הייתה 17 ומעלה קשרים ימיים, בעוד שהמהירות בצלילה הייתה 7.5 קשרים בלבד.

שנת 1942 - הופעת המכ"ם

בשנת 1942 הופיעו המכ"מים הראשונים, קודם המוטסים ומייד אחריהם המכ"מים המושטים. בסיסי הבית של הצוללות הגרמניות שעסקו בתקיפת שיירות, וניסו לקיים מצור על בריטניה, קיצרו את המרחק שבין בסיסיהן ואזורי הזירה על ידי העברת הבסיסים מגרמניה לאזור ברטאן במערב צרפת. כאשר התחילו להופיע מטוסים בעלי מכ"מים מוטסים, הם הפתיעו פעמים רבות צוללות אשר העריכו שהן יכולות לנוע באין מפריע בשעות החשיכה. לצוללות לא היה כל ציוד לגלות שידורי מכ"ם ולא היה להן מושג, במשך כחצי שנה, איך מגלים אותן המטוסים.

במהלך אותה שנה טבעו 88 צוללות, והתשובה הגרמנית לכך הייתה להגביר את קצב ייצור הצוללות. בתחילת שנת 1942 היו לגרמנים 269 צוללות פעילות ובסוף השנה, למרות האבדות הרבות, צי הצוללות הגרמני מנה 397 צוללות.

שנת 1943 - הופעת נושאות המטוסים

בשנת 1943 הופיעו נושאות המטוסים האמריקאיות ובזאת התאפשר כיסוי מלא, פחות או יותר, של כל הזירות באוקיינוס האטלנטי, של מטוסי סיור מצוידים במכ"מים. מרגע זה לא עזרה הגברת קצב הייצור של צוללות גרמניות והמערכה למעשה הוכרעה, מבלי שהגרמנים היו מודעים לכך.

בשנים 1944 ו-1945 הייתה ירידה דרמטית בביצועי הצוללות. בשנת 1944 הצי הגרמני איבד 264 צוללות, ובשנת 1945 הוא איבד 399 צוללות.

תכנון ובניית הצוללות

כבר בסוף שנת 1943 היה ברור למטה הצי הגרמני שיש לשנות את הגישה ולבנות צוללות שמרבית זמנן תשהינה בצלילה. הפרויקטים של בניית צוללות בתפישה שונה עברו את כל התהליכים המקובלים, דהיינו אפיון מבצעי, הכנת מפרט, תכנון מפורט ובניה. התכנון כלל את כל הדרוש לשפר בצורה דרסטית את ביצועי הצוללות בצלילה כדי שהן תשהינה את מרבית זמנן בצלילה, כולל תקיפת מטרות במצב זה. השיפורים העיקריים היו הוספת שנורקל, הוספה מסיבית של מצברים, הגדלת המנוע(ים) החשמלי(ים) להנעת הצוללת, ביטול התותח וכלי הנשק האנטיאוויריים, ביטול מכל הצלילה המהירה. כמו כן גוף הלחץ תוכנן מחדש לפי הניסיון המצטבר בצוללת ולטר, ונעשה תכנון הידרודינמי לסיפון, לגשר ולסנפיר (הסנפיר הוא הגוף שבנוי בהמשך לגשר ונועד לתת צורה הידרודינמית לכל האזור בו נמצאים התרנים השונים כמו פריסקופים, שנורקל, אנטנת רדיו ועוד).

הקושי העיקרי של הגרמנים היה מחסור באמצעים, בבתי מלאכה ובמספנות, שכן אלה היו עיקר המטרות להפצצות של מטוסי כוחות הברית.

בסך הכל נבנו 119 צוללות מדגם XXI אבל רק אחת הספיקה להגיע למצב מוגדר כצוללת מבצעית, ו-61 צוללות קטנות מדגם XXIII אבל רק 6 הגיעו למצב מוגדר כצוללת מבצעית.

הצוללת מדגם XXI

צוללת חשמלית דגם XXI

על הצוללת הזאת נאמר על ידי רבים במערב, שמזלינו הוא שבניית הצוללת הזאת התעכבה כל כך, כי אם היא הייתה פעילה מוקדם יותר על ידי הנאצים, פני המלחמה באוקיינוס האטלנטי היו עלולים חלילה להסתיים אחרת.

היא הייתה בעלת הדחק על מימי של 1,621 טונות והדחק בצלילה של 1,819 טונות.

הצוללת נבנתה לפעול בזירות השונות באוקיינוס. היה לה טווח פעולה גדול (15,500 מילים במהירות על מימית של 10 קשרים), ומבחינה טכנולוגית היא הייתה מעודכנת לפיתוחים האחרונים שהיו קיימים. היא הופעלה על ידי צוות בן 60 צוללנים.

מהירותה המרבית העל מימית הייתה 15.6 קשרים, ומהירותה המרבית בצלילה הייתה 17.2 קשרים. היא הייתה צוללת הרבה יותר שקטה מקודמותיה.

היו בה 6 צינורות משגרי טורפדו (צמ"טים) בחרטום, והיא יכלה לשאת 23 טורפדו, או 12 מוקשים.

עומק צלילה מרבי 280 מטרים.

הצוללת מדגם XXIII

צוללת חשמלית מדגם XXIII

הצוללת נועדה לפעול בזירות קטנות, שבהן היה קושי לצוללות הגדולות לפעול.

היא הייתה בעלת הדחק על מימי של 234 טונות והדחק בצלילה של 258 טונות.

היו בה שני צינורות משגרי טורפדו (צמ"טים) בחרטום, ושני טורפדו (ללא טעינה חוזרת).

מהירותה המרבית העל מימית הייתה 9.7 קשרים, ומהירותה המרבית בצלילה הייתה 12.5 קשרים.

טווח פעולה 15,500 מילים במהירות על מימית של 8 קשרים.

היא הופעלה על ידי צוות בן 14 צוללנים.

עומק צלילה מרבי 180 מטרים.

ראו גם

• המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945)
• צוללת

לקריאה נוספת

• בודו הרצוג, צוללות גרמניות בפעולה 1939-1945, בהוצאת Podzum-Verlag (אנגלית וגרמנית)
• יורם בר-ים, כלי שיט ישראליים בממד הרביעי, בהוצאת עמותת דולפין
• אדמירל קרל דניץ, מלחמת הצוללות, תרגם עזריאל טל, בהוצאת זמורה ביתן מודן-הוצאה לאור

קישורים חיצוניים

• האתר של הצי הגרמני