פהד חלבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פהד חלבי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1970 (בן 54 בערך)
מג'דל שמס, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים המדרשה לאמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, וידאו ארט
www.fahed-halabi.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פהד חלבי (נולד ב-1 בינואר 1970) הוא צייר ואמן מיצג ווידאו ארט ישראלי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פהד חלבי נולד במג'דל שמס, השביעי מבין 14 ילדים, למשפחה דרוזית. משפחתו חיה ברמת הגולן על קצה הגבול הצפוני של ישראל עם סוריה. אזור שהיה שייך לסוריה עד מלחמת ששת הימים ושתושביו רואים עצמם כאזרחי סוריה וחלק מהעדה שנותרה מעבר לגבול. בבגרותו עבר לתל אביב כדי ללמוד אמנות במדרשה לאמנות. חי ופועל בגרמניה מאז 2012.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1998 - בוגר המחלקה לאמנות בהמכללה האקדמית תל-חי ושל המדרשה לאמנות
  • 2007 - בית הספר לאמנות בית ברל (המדרשה), ישראל.
  • 2007-2008 - משתתף במשלחת אמנים ישראלים-פלסטינים בשווייץ. תערוכה קולקטיבית "דיג מטאפורות בים של החיים", Jour par jour Cite, שווייץ
  • 2011 - מתמחה סטודיו באמנות ריבולי, פריז, צרפת.
  • 2009 - מתמחה בבילבאו ארטה, בילבאו, ספרד.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלבי נחשב לאמן בן קבוצת אמני הדור השני של החברה הפלסטינית שנולדו אחרי מלחמת 1967. השכלתו האמנותית הפורמלית ויצירתו עומדים בסימנם של ציוני דרך חשובים בהיסטוריה הפלסטינית המקומית ומושפעים גם ממוצאו כבן למשפחה דרוזית. החיים על הגבול כשהמרחק בין המשפחות הכפר הגרות מעבר לגבול הוא כפסע שאינו ניתן לגישור בשל גדר הגבול, בא לידי ביטוי ביצירתו המציגה את הקרע שבין הזהויות, בהיותו דרוזי, מוסלמי, סורי וישראלי ובהמשך חייו גם גרמני.[1][2] הוא מגדיר עצמו אמן ערבי לאו דווקא ישראלי, או פלסטיני. ההגדרות הלאומיות אינן אלו שמגדירות אותו, אך אין הוא נמנע מלעסוק בשאלות של זהות, שאלות בנושא מגדר, חברה כלכלה ולתת לאלו ביטוי אמנותי.[2]

משפחתו של חלבי קשורה קשר הדוק לאמנויות. שתי אחיותיו תרמו אף הן יצירות לתערוכה משותפת בשם "לחם שושנים" ב-2015.[3][4] בתערוכה הושם דגש על הקשר החברתי תרבותי שבין יהודים וערבים ועל האפשרויות לעבוד ולחיות יחד. התערוכה ביקשה להדגיש את האפשרות לקיומו של "דו-קיום".

חלבי הציג תערוכות יחיד רבות בחללי תצוגה שונים ברחבי העולם. הציג בגלריית מרכז האמנות בילבאו שבספרד, גלריה מייאר בהמבורג, גלריה ריבולי 97 בפריס, מרכז האמנות פאתח מודריס במג'דל שמס, בגלריית המדרשה בתל אביב, ובגלריית רו-ארט. כמו כן השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות במוזיאון הרצליה, במוזיאון בת ים, הגלריה האוניברסיטאית של אומאו, גלריה לוקס בפילדלפיה, בחיפה בית הגפן ובפריז בגלריית ממורי דה' לאניר (Mémoire de l’avenir) בציורי שמן, בעבודת הווידאו ארט בסרטים קצרים, מבטא את הפרדוקסים הקימים בחברה הערבית מוסלמית והישראלית ומה שביניהן. לדבריו: "הוא חי וגדל בין התרבות המזרחית, הערבית, שלתוכה נולד ובן התרבות המערבית שנתוודע אליה בבגרותו".[5]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2008 הציג את תערוכת יחיד הראשונה "יאללה ביי" אוצר: דורון רבינא, בגלריית המדרשה בתל אביב. בתערוכה ניסה האומן לתת ביטוי לרעיונות העוסקים בשמאל התל אביבי כפי שפגש ולמד להכיר. השמאל שמבקש להזדהות עם סבלו של עם אחר, אבל במינימום סיכון והקרבה ובצורה מגוחכת, אירונית ושטחית שמאפשרת להסיר את הנטל ואת רגשות האשמה. גם אם יש שמאל הנלחם עבור האחר או עבור דו קיום עדין אין בכך די.[6]

לאחר התערוכה, בגיל 42 החליט לעזוב את הארץ, תחילה לפריס וממנה לגרמניה במטרה שלא לחזור לישראל.[2] בתערוכה הוא למעשה נפרד מהארץ, במידה רבה בכעס ובהתרסה. בראיון עמו בטיים אווט אמר: " כבר לא אכפת לי. הגעתי למצב שהרגשתי כאן זר עד כדי אדישות, גם שם אני זר אבל שם אני מרגיש זר בין הרבה זרים. עדיף להרגיש זר בין זרים מאשר להרגיש זר במולדת שלך".[2]

ב-2016 לאחר כשש שנים בגרמניה, חזר לארץ, כדי להציג בתערוכת יחיד נוספת "עוד סיבוב", אוצרת : לאה אביר, בגלריית רו-ארט, תל אביב. גליה להב במאמר על התערוכה ציינה כי "בתערוכה החדשה שלו, פהד חלבי כועס פחות".[7] בעבודותיו משנים אלו הוא מבטא חיפוש של דרך המבטאת את תחלואי החברה הישראלית, הקפיטליסטית והלא שוויונית. המבנים אותם הוא מצייר מסמלים ומבטאים את השתלטות הכוח היצרני על התושבים הערבים וגם את ההשתלטות על האוכלוסיות המוחלשות והפיכתם לכוח עבודה זול. בנוסף זהו ניסיון לעסוק בממד האסתטי בתוך מקום שאולי נעדר כל אסתטיקה.[7]

כפועל בניין למעלה מ-20 שנה לצד אחיו ומשפחתו, אומן המתפרנס מעבודת כפיים, הוא יוצר בתערוכה סדרת עבודות שמרכזן אתרי בנייה, עבודות אלו הן סוג של ביוגרפיה אישית של חוויותיו וזיכרונותיו כפועל בניין למעלה מעשרים שנה. עוד כילד, אבא שלו עבד בבניין, אחיו הגדול היה קבלן. עבודה בבניין היה חלק מהחיים וממשפחותו. גם בעת לימודין במדרשה עבד כפועל בבניין כדי לסבסד את לימודיו. הוא חי בין שני העולמות, בין הפרדוקס הזה של העבודה כפועל בניין ובין הציור והאמנות .[2]

פרויקט "עולם אחר אפשרי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 השתתף בפרויקט משותף בשם: "עולם אחר אפשרי" אוצרת: מעין עמיר, פרויקט בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה שבו הציג חלבי סרט וידאו בשם "Condescended"(יהירות).[8] היצירה עוסקת בעבודתם השגרתית של הפועלים, הבנאים מייצגת וומצביעה כל אמצעי הייצור של הבניין, כחומרי הגלם. מצלמה תלויה על מנוף לשינוע בטון מתפקדת כמצלמת רחף. המצלמה מוצבת בתוך מערבל הבטון הופכת למעין מערבל תמונות. כך העבודה הופכת מאתר המתאר את עבודת הפועלים למקור של שיח העוסק בקונסטרוקציה, במובנה הגשמי לבין פעולות של דה-קונסטרוקציה. המכונות והחומרים מתוארים באופן ריאליסטי ופורמליסטי, הוא מבודד אותם ומציב מחדש בשטח אסתטי כמעט סטרילי, מבלי ליפול בקלות לקטגוריה סגנונית ולקיטש. הבניין על חלקיו הלא גמורים נראה מצד אחד כבתהליך של הרכבה אך מצד שני גם של פירוק. האומן מנסה להתעמת עם הממדים האסתטיים של המקום שנראה אולי חסר ולא אסתטי. בכך יוצר ישיח שעוסק בבניה ובפירוק משמעויות.

עיסוקו הרב גוני בציור ובווידאו ארט מתאפיין ברצון לנטרל מצד אחד את היותו חלק מקבוצת השתייכות או זהות מסוימת, אך מתחברת לעולם המציאות בו חי כפועל בניין לצד משפחתו, חיבור שבא לידי ביטוי בעבודותיו באופן מינימליסטי, מתומצת ובנוי כמו המבנים אותם צייר, צלם, עיצב ובנה.

מבחר עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עבודת הווידאו "מרצדס" מיכל שמן, שמן על קנבס
  • קוקה קולה, אקריליק על קנבס
  • מנוף, אקריליק על קנבס
  • גריד, אקריליק על קנבס
  • אתר הבנייה.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2007 - מרכז פאתח מודריס לאמנות, מג 'דל שמס גולן
  • 2008 - יאללה ביי, גלריה מדרשה, תל אביב
  • 2009 - מרכז בילבאו לאמנות, בילבאו ספרד
  • 2009 - שני קירות, גלריית נאוגה היקרה, תל אביב
  • 2010 - מרכז פאתח מודריס לאמנות, מג 'דל שמס גולן
  • 2011 - ריבולי 59, פריז, צרפת
  • 2012 - One One Round, גלריה ראווארט, תל אביב
  • 2014 - אונוטל מונוכרום, מאייר גלריה, המבורג, גרמניה
  • 2016 - Arabische Kulturwochen Universität Hamburg, המבורג, גרמניה
  • 2017 - גלות, גלריה ראווארט, תל אביב, אוצרת: לאה אביר.

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1996 - תערוכה ארצית של האמן הערבי, שפרעם
  • 1997 - תערוכה ארצית של אמנים ערבים, בית גפן, חיפה
  • 2003 - תערוכה קולקטיבית של אמני רמת הגולן, הגלריה לאמנות, מג'דל שמס גולן
  • 2003 - תערוכה קולקטיבית של אמני רמת הגולן, גלריה אבדאא, כפר יאסף ישראל
  • 2003 - פסטיבל החגים של נסנס, בית גפן, חיפה
  • 2006 - פסטיבל החגים של ניסנס, חיפה. 2006 - גלריה שלוש, תל אביב
  • 2006 - פרויקט גמר, מרכז לאמנות, מג'דל שמס גולן
  • 2007 - לא אמנות ישראלית, הגלריה לתיאטרון, תל אביב
  • 2007 - גלריה גאבו, תל אביב
  • 2007 - תערוכה קולקטיבית בשיתוף המרכז לחינוך לאמנויות ולמרכז לחינוך ע"ש דרור
  • 2008 - אמני יפו העתיקה במפגש טרי, מוזיאון יפו, יפו
  • 2008 גלריה ארליך, דיוקן ישראלי, תל אביב
  • 2009 - פסטיבל החגים של ניסנס, בית גפן, חיפה
  • 2009 - גברים בשמש, מוזיאון הרצליה, הרצליה ישראל
  • 2009 - לחם ורדים, גלריה מנשר, תל אביב
  • 2010 - בעשור האחרון, תל אביב ישראל
  • 2010 - geh8 gallery, דרזדן, גרמניה
  • 2010 - יריד אמנות צבע טרי, תל אביב ישראל
  • 2010 - Mémoire de l'avenir, גלריה, פריז צרפת
  • 2011 - גלריה ריבולי 59, פריז צרפת.
  • 2011 - תערוכת וידאו ארט עולם נוסף אפשרי, גלריית בצלאל, ירושלים
  • 2011 - לחם ורדים, גלריה מנשר, תל אביב ישראל.
  • 2011 - גלריה ראובן-פרנקל, בוסטון ארצות הברית.
  • 2011 - CCA קלישר, תל אביב.
  • 2012 - "אמיתי Storirs" מנעולים גלריה, פילדלפיה, ארצות הברית
  • 2013 - הגלריה האוניברסיטאית, אומה, סווידן
  • 2013 - MoBy, מוזיאון בת ים, ישראל. 2013 - "Effervescence" מוזיאון נחום גוטמן, ישראל
  • 2014 - יריד אמנות OberHafen, גלריה קיט, המבורג, גרמניה.
  • 2014- זרים בינינו, גלריה בית קארמה, חיפה, ישראל
  • 2016- לחם ורדים יריד אמנות, גלריה מנשר, תל אביב
  • 2017- תערוכת "לחם ורדים", גלריה מנשר, תל אביב
  • 2017 - שוק האמנות בבודפשט, בודפשט
  • 2017- חתולים וכלבים, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2018 - עבודה של מי זה?, שאצר גלעד רייך, גלריה מינוס 1, האוסף, תל אביב
  • 2018 - Werden, Xpon Art המבורג.

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1998 - פרס קנדה-ישראל, המכללה האקדמית תל-חי, תל חי
  • 2005 - פרס הצטיינות באמנות, המדרשה - בית הספר לאמנות, מכללת בית ברל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ליטמן, שני, בית הבובות : עבודות הגמר של 19 הבוגרים במכללת אורנים דנות במתח שבין פיתוח העצמי האמנותי ובין פעולת האמן למען סביבתו. הארץ, גלריה סמית, ק', אמנים נרתמים לסייע למכינה הערבית של שנקר. הארץ, גלריה, עמ' 8, 2014, ספריית מוזיאון תל אביב, תל אביב
  • יהב, גליה, לעבור אתם במכס בתערוכה "טובין" במוזיאון בת ים החפצים נעים ברובם במעגל הסגור הארץ, גלריה, עמ' 9, ספריית מוזיאון תל אביב תל אביב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן צבי, טל, פרח, חנא (עורכים), גברים בשמש, הרצליה: מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, 2009(הקישור אינו פעיל, 15.08.22)
  2. ^ 1 2 3 4 5 רז מיטל, גוף זר: האמן פהד חלבי לא מנסה להיות ערבי נחמד, באתר טיים אאוט, ‏3 לאוגוסט 2016
  3. ^ סינדיאנה, ארגון נשים יהודי ערבי(הקישור אינו פעיל)
  4. ^ לחם ושושנים | אודות
  5. ^ Short Facts, באתר של פהד חלבי (באנגלית)
  6. ^ עוזי צור, הוא בכלל לא נראה, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2008
  7. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד גליה יהב, בתערוכה החדשה שלו, פהד חלבי כועס פחות, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2016
  8. ^ מבט על | NFCT, באתר nfct.org.il