משתמש:Yoss001/טיוטה:הסכם האיחוד (ממלכת בריטניה הגדולה)
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
הסכם האיחוד הוא השם שניתן כיום לאמנה שהובילה להקמת המדינה החדשה של בריטניה הגדולה, על פיו ממלכת אנגליה (שכבר כללה את ויילס) וממלכת סקוטלנד נועדו להיות "מאוחדות לממלכה אחת בשם בריטניה הגדולה".[1] באותה תקופה ההסכם כונה תקנון האיחוד.
פרטי האמנה סוכמו ב-22 ביולי 1706, ולאחר מכן הועברו חוקי איחוד נפרדים על ידי הפרלמנטים של אנגליה וסקוטלנד כדי לאשרר את האמנה. האיחוד הפוליטי נכנס לתוקף ב-1 במאי 1707.
רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלכה אליזבת הראשונה מאנגליה ואירלנד, המלכה האחרונה של שושלת טיודור, מתה ללא יורשים ב-24 במרץ 1603, והכס נפל מיד (וללא מחלוקת) על בן דודה הראשון שהוסר פעמיים, ג'יימס השישי מסקוטלנד, בן לשושלת בית סטיוארט, בנה היחיד של מרי, מלכת הסקוטים . על ידי איחוד הכתרים בשנת 1603 הוא תפס את כס המלכות של ממלכת אנגליה וממלכת אירלנד כמלך ג'יימס הראשון. איחוד אישי זה הפחית את חששות האנגלים משיתוף הפעולה הסקוטי עם צרפת בפלישה צרפתית לאנגליה.
לאחר האיחוד האישי הזה, ביקש המלך החדש, ג'יימס הראשון והשישי, לאחד את ממלכת סקוטלנד וממלכת אנגליה למדינה שאותה כינה "בריטניה הגדולה". אף על פי כן, חוקי הפרלמנט שניסו לאחד את שתי המדינות נכשלו ב-1606, 1667 ו-1689.
החל משנת 1698, חברת סקוטלנד (אנ') נתנה חסות לתוכנית דאריין, ניסיון לא מוצלח להקים מושבת מסחר סקוטית במצר פנמה, תוך כדי איסוף מהסקוטים השקעות השוות לרבע מכל הכסף שהסתובב בסקוטלנד באותה תקופה. לנוכח התנגדות של אינטרסים מסחריים אנגליים, חברת סקוטלנד גייסה גם משקיעים באמסטרדם, המבורג ולונדון עבור התוכנית שלה. מצידו, מלך אנגליה ויליאם השלישי והשני של סקוטלנד נתנו רק תמיכה פושרת למאמץ הקולוניאלי הסקוטי. אנגליה הייתה במלחמה עם צרפת, ומכאן לא רצתה לפגוע בספרד, שתבעה את השטח כחלק מגרנדה החדשה.
אנגליה הייתה גם נתונה ללחץ מצד חברת הודו המזרחית שבסיסה בלונדון, שהייתה להוטה לשמור על המונופול שלה על סחר החוץ האנגלי. לכן היא אילצה את המשקיעים האנגלים וההולנדים לסגת. לאחר מכן, חברת הודו המזרחית איימה בתביעה משפטית, בטענה שלסקוטים אין סמכות מהמלך לגייס כספים מחוץ לתחום הממלכה, וחייבה את היזמים להחזיר גיוסים למשקיעי המבורג. זה לא הותיר מקור מימון מלבד סקוטלנד עצמה. הקולוניזציה הסתיימה בעימות צבאי עם הספרדים בשנת 1700, אך רוב המתנחלים מתו ממחלות טרופיות. זה היה אסון כלכלי למשקיעי המעמד השליט הסקוטי והפחית את התנגדות הממסד הפוליטי הסקוטי לרעיון האיחוד הפוליטי עם אנגליה. בסופו של דבר הממסד תמך באיחוד, למרות כמה מהומות אופוזיציה פופולריות והתנגדיות באדינבורו, גלזגו ובמקומות אחרים.[2][3][4]
אינטגרציה פוליטית עמוקה יותר הייתה מדיניות מפתח של המלכה אן מאז עלתה לכסאות שלוש הממלכות ב-1702. בחסות המלכה ושריה בשתי הממלכות, בשנת 1705 הסכימו הפרלמנטים של אנגליה וסקוטלנד להשתתף במשא ומתן חדש על הסכם איחוד.
המשא ומתן על האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוסכם שאנגליה וסקוטלנד ימנו כל אחת שלושים ואחד נציבים לנהל את המשא ומתן. הפרלמנט הסקוטי החל אז לארגן בחירה של הנציבים לנהל משא ומתן בשם סקוטלנד, אך בספטמבר 1705, הציע מנהיג מפלגת המדינה (אנ'), הדוכס מהמילטון, שניסה בעבר למנוע את המשא ומתן על הסכם, שמועמדות הנציבים הסקוטיים צריכים להיות מוצגים על ידי המלכה, וכך הוסכם. בפועל, מועמדות הנציבים הסקוטים הוצגו בעצת הדוכס מקווינסברי והדוכס מארגיל .
מבין הנציבים הסקוטים שמונו, עשרים ותשעה היו חברים במפלגת החצר השלטת, בעוד שאחד היה חבר מפלגת סקוודרון וולנטה. בראש הרשימה עמד קווינסברי עצמו, עם הלורד צ'נסלור של סקוטלנד, הרוזן מסיפילד.[5] ג'ורג' לוקהארט מקארנוות', חבר במפלגת האופוזיציה קאבלייר, היה הנציב היחיד שהתנגד לאיחוד. שלושים ואחד הנציבים האנגלים כללו שרי ממשלה וקציני מדינה, כגון הלורד הראשון של האוצר, הרוזן מגודופין, הלורד שומר החותם, לורד קאופר ומספר רב של וויגים שתמכו באיחוד. רוב הטוריות בפרלמנט של אנגליה לא היו בעד איחוד, ורק אחד היה בין הנציבים.
המשא ומתן בין הנציבים האנגלים והסקוטים החל ב-16 באפריל 1706 בקוקפיט-ב-Court בלונדון . המפגשים נפתחו בנאומים של ויליאם קופר, הלורד שומר האנגלי, ומלורד סיפילד, הלורד צ'נסלור הסקוטי, כל אחד מהם תיאר את משמעות המשימה. הנציבים לא ניהלו את המשא ומתן פנים אל פנים, אלא בחדרים נפרדים. הם העבירו זה לזה את ההצעות וההצעות הנגדיות שלהם בכתב, והייתה הפסקה בחדשות מהמשא ומתן. לכל צד היו דאגות מיוחדות משלו. תוך ימים ספורים זכתה אנגליה בערבות ששושלת הנובר תיורש את המלכה אן לכתר הסקוטי, וסקוטלנד קיבלה ערובה לגישה לשווקים הקולוניאליים, בתקווה שהם יעמדו על שוויון מבחינת הסחר. [6]
לאחר סיום המשא ומתן ב-22 ביולי 1706, נוסחו מעשי הפרלמנט על ידי שני הפרלמנטים כדי ליישם את סעיפי האיחוד המוסכמים. תומכי האיחוד הסקוטים האמינו שאי הסכמה לתקנון תגרום לכפיית איחוד בתנאים פחות נוחים, וחיילים אנגלים הוצבו ממש דרומית לגבול הסקוטי וגם בצפון אירלנד כ"עידוד". חודשים של ויכוחים עזים בשתי ערי הבירה ובשתי הממלכות הגיעו לאחר מכן. בסקוטלנד, הוויכוח התמוסס מדי פעם לאי סדר אזרחי, בעיקר על ידי "האספסוף אדינבורג" הידוע לשמצה. [ <span title="The text near this tag may need clarification or removal of jargon. (October 2021)">דרוש הבהרה</span> ] הסיכוי לאיחוד הממלכות היה מאוד לא פופולרי בקרב האוכלוסייה הסקוטית בכלל, והדיבורים על התקוממות היו נפוצים. [7] עם זאת, האמנה נחתם והמסמכים הוזנקו דרומה בליווי צבאי גדול.
ממלכת בריטניה נולדה ב-1 במאי 1707, זמן קצר לאחר שהפרלמנטים של סקוטלנד ואנגליה אשררו את חוזה האיחוד על ידי אישור כל חוק האיחוד המשלב את שני הפרלמנטים ואת סמכויות שני הכתרים. הכתר, השרביט וחרב המדינה של סקוטלנד נותרו בטירת אדינבורו. המלכה אן (כבר מלכת אנגליה וסקוטלנד כאחד) הפכה רשמית לדיירת הראשונה בכס המלכות המאוחד של בריטניה הגדולה, כאשר סקוטלנד שולחת ארבעים וחמישה חברים לבית הנבחרים החדש של בריטניה הגדולה, כמו גם עמיתים נציגים סקוטיים לבית . של הלורדים .
תגמולים כספיים משמעותיים לפרלמנטרים סקוטיים כונו מאוחר יותר על ידי רוברט ברנס כשכתב "אנחנו קונים ונמכרים עבור זהב אנגלי, חבילה כזו של נוכלים במדינה !" [8] עם זאת, כמה היסטוריונים אחרונים הדגישו את הלגיטימיות של ההצבעה. [9]
תקנון האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמנה כללה עשרים וחמישה סעיפים. [10]
סעיף 1 קבע כי ממלכות סקוטלנד ואנגליה יתאחדו, מ-1 במאי 1707, לממלכה אחת בשם בריטניה הגדולה, עם סמל מלכותי משלה ודגל המשלב את הצלבים של אנדרו הקדוש וג'ורג' הקדוש .
סעיף 2 קבע את הירושה של בית הנובר לכס המלכות של בריטניה הגדולה, וירושה פרוטסטנטית, כפי שנקבע בחוק ההתיישבות האנגלי משנת 1701 .
סעיף 3 קבע יצירת פרלמנט מאוחד אחד של בריטניה הגדולה .
סעיף 4 העניק לנושאים של בריטניה הגדולה חופש סחר וניווט בתוך הממלכה ו"השליטה והמטעים השייכים אליה" .
סעיפים 5 עד 15, 17 ו-18 עסקו ברישום של ספינות מסחר בריטיות, מכס ומכסים על יבוא ויצוא, משקלים ומידות, תנועה, מסים, הסדרת סחר ועניינים אחרים, כדי להבטיח יחס שווה לכל נושאי הממלכה החדשה.
סעיף 16 דרש הכנסת מטבע משותף לבריטניה הגדולה, שבוצע לאחר מכן באמצעות המטבע המחודש של סקוטלנד בשנים 1707–1710, והמשך מטבעה סקוטית .
סעיף 19 קבע את המשך בית המשפט של המושב, בית המשפט הגבוה לצדק ומערכת המשפט הסקוטית הנפרדת.
סעיף 20 קבע את ההגנה לאחר האיחוד של מספר משרדים מורשתים, עליונות, תחומי שיפוט תורשתי, משרדים לכל החיים ותחומי שיפוט לכל החיים.
סעיף 21 קבע את ההגנה על זכויות הבורגנים המלכותיים .
סעיף 22 קבע שסקוטלנד תהיה מיוצגת בפרלמנט החדש של בריטניה על ידי שישה עשר עמיתים נציגים סקוטיים וארבעים וחמישה חברים בבית הנבחרים .
סעיף 23 קבע כי לעמיתים של סקוטלנד יהיו אותן זכויות כמו לעמיתים באנגלית בכל משפט של עמיתים.
סעיף 24 קבע יצירת חותם גדול חדש של בריטניה הגדולה, השונה מאלה של אנגליה וסקוטלנד, אך הוא גם קבע שהחותם הגדול של אנגליה ישמש עד ליצירתו; חותם גדול של סקוטלנד לשימוש בסקוטלנד; וכי הכבוד של סקוטלנד, הרישומים של הפרלמנט של סקוטלנד וכל שאר הרישומים, הרשימות והרישומים יישמרו ויישארו בסקוטלנד.
סעיף 25 קבע כי כל החוקים של כל אחת מהממלכות שעלולים להיות בלתי עולים בקנה אחד עם הסעיפים באמנה הוכרזו בטלים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "The Treaty (act) of the Union of Parliament 1706". Scots History Online. נבדק ב-18 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה)
"Union with England Act 1707". The national Archives. נבדק ב-18 ביולי 2011.{{cite web}}: (עזרה)
"Union with Scotland Act 1706". נבדק ב-18 ביולי 2011.{{cite web}}: (עזרה): Both Acts of Union and the Treaty state in Article I: That the Two Kingdoms of Scotland and England, shall upon 1 May next ensuing the date hereof, and forever after, be United into One Kingdom by the Name of GREAT BRITAIN. - ^ Scottish Referendums BBC News, accessed 23 October 2008
- ^ Devine, T. M. (1999). The Scottish Nation 1700–2000. Penguin Books. p. 9. ISBN 978-0-14-023004-8.
From that point on anti-union demonstrations were common in the capital. In November rioting spread to the south west, that stronghold of strict Calvinism and covenanting tradition. The Glasgow mob rose against union sympathisers in disturbances that lasted intermittently for over a month
- ^ "Act of Union 1707 Mob unrest and disorder". London: The House of Lords. 2007. אורכב מ-המקור ב-1 בינואר 2008. נבדק ב-23 בדצמבר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The commissioners (אורכב 19.06.2009 בארכיון Wayback Machine), UK Parliament website.
- ^ The course of negotiations (אורכב 21.07.2009 בארכיון Wayback Machine), UK Parliament website.
- ^ Karin Bowie, "Popular Resistance and the Ratification of the Anglo-Scottish Treaty of Union," Scottish Archives, 2008, Vol. 14, pp 10–26
- ^ The Jacobite relics of Scotland: being the songs, airs, and legends, of the adherents to the house of Stuart. Printed for W. Blackwood. 1 בינואר 1819 – via Internet Archive.
Ye Jacobites hogg.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Allan I. Macinnes, "Treaty of Union: Voting Patterns and Political Influence," Historical Social Research, 1989, Vol. 14 Issue 3, pp 53–61
- ^ The Treaty (act) of the Union of Parliament 1706, Scots History Online
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסכם האיחוד, הפרלמנט הסקוטי
- טקסט של חוק האיחוד עם אנגליה
- טקסט של חוק האיחוד עם סקוטלנד
- מתוך אוסף המסמכים המקוריים ועסקאות חומריות של דניאל דפו בנוגע לפרשה הגדולה המאוחרת של האיחוד בין אנגליה וסקוטלנד (1711):
[[קטגוריה:סקוטלנד: אמנות והסכמים]] [[קטגוריה:אנגליה: אמנות והסכמים]]