משתמש:MathKnight/זאב בכלר

זאב בכלר הוא פרופסור אמריטוס ישראלי, פילוסוף וחוקר של ההיסטוריה ופילוסופיה של המדע.

ביוגרפיה

היה פרופסור באוניברסיטת חיפה ואחר כך היה פרופסור אוניברסיטת תל אביב במסגרת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן.

בכלר עובד על סדרת ספרים שתעסוק בנפילת המדע והפילוסופיה מהפוטנציאליזם אל האקטואליזם, אותו הוא מגנה. הסדרה החלה ב-1991 עם הספר Newton's Physics and the Conceptual Structure of the Scientific Revolution על המהפכה המדעית (הפוטנציאליסטית) של אייזק ניוטון, המשיכה ב-1995 עם הספר Aristotle's Theory of Actuality העוסק באקטואליזם של אריסטו, והגיעה לשיאה ב-1999 בספר שלוש מהפכות קופרניקניות בו בכלר סוקר בקצרה את ספריו הקודמים ואז מתאר כיצד השתלט האקטואליזם על המחשבה המדעית והפילוסופית של סוף המאה ה-19 והמאה ה-20. הספר זכה לפרס יעקב בהט. בהקדמה לספר אומר בכלר שעדיין לא סיים את הסדרה והוא עוסק בכתיבת שני הספרים הבאים בה: פילוסופיה מודרנית של המחצית השנייה של המאה ה-20 ובפרט פוסט-מודרניזם ופרגמטיזם (אותם הוא רואה כנגזרות רעות של האקטואליזם), וספר המוקדש לאתיקה פוטנציאליסטית מול אתיקה אקטואליסטית.

בנוסף לכתיבת הסדרה כתב בכלר 3 ספרים לסדרת האוניברסיטה המשודרת של גלי צה"ל, מאמרים לכתבי עת בפילוסופיה וכן מספר מאמרים בעברית, כולל בעיתוני מדע פופולרי דוגמת גליליאו (כתב עת).

הגותו

בכלר מבחין בין שני זרמים מחשבתיים, שאותם הוא מכנה אקטואליזם ופוטנציאליזם. לפי האקטואליזם, רק מה שאנחנו נוכחים בקיומו אכן קיים, כלומר: ממשי ואפשרי. לעומת זאת, לפי הפוטנציאליזם, מה שקיים וממשי הוא גם מה שאנחנו יכולים להעלות בדעתנו. הפוטנציאליזם מאפשר תיאורים וביאורים אינפורמטיביים, כלומר: הסבר תופעה באמצעות משהו אחר (סיבה, חוק טבע וכו'). בכלר משתמש בדיכוטומיה שיצר על מנת לסווג תאוריות פילוסופיות ומדעיות לאורך ההיסטוריה לאקטואליסטיות ופוטנציאליסטיות, תוך שהוא טוען בעד הפוטנציאליזם ונגד האקטואליזם.

בכלר אימץ את ההבחנה הפילוסופית של אריסטו שכל ביאור אינפורמטיבי הוא לעולם לא ודאי, ולכן תמיד אפשר להטיל בו ספק. בביאור אינפורמטיבי אתה מסביר תופעה X באמצעות משהו אחר Y, אך מאחר ש-X ו-Y הם שני דברים שונים, אין קשר לוגי הכרחי ביניהם ומאחר שאין קשר לוגי ודאי - אין ודאות לביאור. בכלר גם מציין שיש הרואים בהסבר אינפורמטיבי סתירה לוגית בגלל שאתה אומר על דבר אחד שהוא דבר אחר, השונה ממנו.

פילוסופיה פוטנציאליסטית מאפשרת ביאורים אינפורמטיביים, כלומר: הסבר תופעה באמצעות משהו אחר (סיבה, חוק טבע וכו'), ולכן מוטלים בספק (נצחי ואימננטי). עם זאת, במאה ה-17 מצאו המדענים שחוללו את המהפכה הקופרניקנית הראשונה קריטריון המאפשר לקבוע האם הביאור נכון או לא, בוודאות סבירה (סבירה אך לא מוחלטת) - קריטריון זה הוא ההרמוניה שבתאוריה, אותה בכלר משווה לפאזל סיני עתיק המתחבר רק בדרך אחת או לוודאות שפענוח צופן הוא אכן הפענוח הנכון.

לעומת זאת, הפילוסופיה האקטואליסטית רוצה ודאות מלאה וביאורי תופעות ללא ספקות. הפילוסופים האקטואליסטים של העת החדשה באירופה הבינו כמו אריסטו שחי כ-2000 שנה לפניהם, שוודאות אפשר להשיג רק על ידי שלילת ביאורים אינפורמטיביים ותחת זאת הנהגת ביאורים מהסוג "האבן נופלת כי טבעה ליפול" או ביתר דיוק "האבן נופלת כי היא נופלת". ביאורים כאלה הם טאוטולוגיות ולא מוסיפות לנו שום מידע חדש על התופעה, אך הן ודאיות ודאות לוגית מלאה. כדי ליחס לעולם התופעות ודאות מלאה שינו פילוסופים אלה, ובראשם ג'ורג' ברקלי, דיוויד יום ועמנואל קאנט, את מקור הוודאות וטענו שמה שקיים זה רק מה שנתפש בתודעה ורק לרשמים של התודעה יש ודאות מלאה (בגלל שלתודעה יש הכרות מלאה איתם). שינוי זה - המהפכה הקופרניקנית השנייה - הפך את העולם למשהו שלא קיים בנפרד מן הצופה ואת המדע למשהו שרירותי, מאחר שכל מה שקיים זה מה שנתפש בתודעה, ומה שנתפש בתודעה זה רק אספקט, ולכן אין אמת ויש רק אספקטים. שרירותיות המדע התפתחה במאה ה-20 למה שבכלר מכנה "הדיקטטורה של השפה - עיקרון הסבלנות", כלומר: השפה שרירותית לחלוטין, העולם והתופעות והעצמים לא קיימים בנפרד מהשפה המתארת אותן ותמיד אפשר לבנות שפה שרירותית שתציג את הפשר בו אנו מעוניינים. בכלר מתאר זאת כריקון המדע מתוכן והשארת צורה (form) בלבד (פורמליזם) ומאחר שאין תוכן אי-אפשר להבחין בין טענות לפי תוכנן, וכל מה שנותר הם קריטריונים צורניים (למשל עקביות). בכלר רואה בפילוסופיה האקטואליסטית (ובפרט בנגזרותיה החדשות פוזיטיביזם לוגי, פוסט-מודרניזם ופרגמטיזם) פילוסופיה ריקה, מנוונת ושלילית - ואף הביא מספר טיעונים המפריכים אותה.

לצד פילוסופיה של המדע בכלר מתאר גם את האתיקה המשתמעת מהפילוסופיה האקטואליסטית. כשם שאין אמת מדעית אלא יש רק אספקטים, אין אמת מוסרית (אידיאל מוסרי) אלא רק נורמות התנהגות. כשם שאי-אפשר לקבוע איזה אספקט במדע הוא האמת, אי-אפשר לקבוע איזה נורמת התנהגות היא המוסרית. אין קריטריון מוסרי שיקבע איזה מעשה הוא טוב, יש רק קריטריונים צורניים (הידוע שבהם הוא הציווי הקטגורי של קאנט) להם אפשר להדביק איזה תוכן שרוצים. באין מוסר אוניברסלי, כל "מוסר" או נורמת התנהגות קבילים וניתנים לצידוק באותה מידה, ואם "הכל הולך (everything goes)" אז מוטב פשוט להצטרף לצד החזק והמנצח, ולא משנה מה מעשיו. לאתיקה זו בכלר קורא "ברוטליזם", וטוען שבאמצעות אתיקה אקטואליסטית ניתן להצדיק כל מעשה זוועה ורשע בעולם, ואף לתת צידוק מוסרי לכנופיות רצח דוגמת יחידות ה-SS הנאציות.

בכתיבתו בכלר סוקר הגות של פילוסופים, מתמטיקאים ומדענים שונים ומנתח את הגותם לפי הדיכוטומיה פוטנציאליזם-אקטואליזם. לפי בכלר, רוב המדענים והפילוסופים שבאו אחרי קאנט היו אקטואליסטים ביסודם, אך כמעט תמיד סירבו לקבל את מלוא המשמעות והמסקנות הנובעות מהגותם ולדגול באקטואליזם מלא ומוחלט (שהוא גם אבסורד מוחלט מבחינת בכלר), תחת זאת הם נוסגים אחורה ומצהירים הצהרות שפויות אך שסותרות את עקרונות ההגות שלהם. לתופעה זו בכלר קורא "בלבול שעדיף על טירוף".

ספריו

• Newton's Physics and the Conceptual Structure of the Scientific Revolution,‏ 1991
• Aristotle's Theory of Actuality,‏ 1995 [1]
• פילוסופיה של המדע, סדרת האוניברסיטה המשודרת - הוצאת משרד הביטחון, 1979
• תולדות המחשבה המדעית, סדרת האוניברסיטה המשודרת - הוצאת משרד הביטחון, 1984
• שלוש מהפכות קופרניקניות, הוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה-ביתן, 1999
• פילוסופיית המדע של אריסטו, סדרת האוניברסיטה המשודרת - הוצאת משרד הביטחון [2]

קישורים חיצוניים

• האתר של בכלר http://www.tau.ac.il/~bechler/index.htm
• על פילוסופיית האמונה של ליבוביץ http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=78279&sw=%F9%F4%E4