משתמש:Amir Segev Sarusi/תניית גדרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תניית גדרון היא כינוי לסעיף בחוזה העסקה שנועד להתמודד עם האפשרות שבית המשפט יקבע שבין הצדדים לחוזה התקיימו יחסי עובד מעביד. תניה זו קובעת שבמקרה של סכסוך משפטי, קביעה של הערכאה השיפוטית שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד, יקוזזו תביעותיו הכספיות של העובד מול סכומי כסף מסוימים.

ההיגיון מאחורי תניית גדרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונטקסט של חוזים הכוללים תניית גידרון הוא בחוזים בהם המעסיק מעוניין שהצד אותו הוא שוכר לביצוע העבודה ייחשב ל"קבלן עצמאי" או "פרילנסר". בעוד המקרה הפרדיגמטי של קבלן עצמאי הוא של צד לחוזה המחזיק עסק משלו ונותן שירות מסוים בעד תמורה כספית, תניית גידרון מיועדת לחוזים בהם הצד שמספק את השירות מקיים מאפיינים מסוימים של עובד: השתלבות במפעל, תלות כלכלית, קיומם של יחסי מרות ועוד.

ההנחה מאחורי תניית גידרון היא שלו היו הצדדים מסכימים שהמועסק ייחשב לעובד, הרי שהמשכורת שהייתה משולמת לו הייתה נמוכה יותר. עם זאת, תניית גידרון לא מאפשרת למעביד לתבוע רטרואקטיבית סכומים שהיו משתלמים לו אילו היו ביניהם יחסי עובד מעביד, אפילו אם הפער בין השכר של העובד כקבלן לשכרו כעובד גבוה משווין של הזכויות הסוציאליות אשר היו משתלמות לעובד. במקום זאת, הסעיף משמש לצרכי קיזוז בלבד, על מנת למנוע מצב בו המעסיק ישלם למועסק פעמיים: הן כתוצאה מהתשלום הגבוה יותר שניתן לו כ"קבלן"/"פרילנסר" והן את הזכויות הסוציאליות שיפסקו לו באם יימצא שהועסק בסטטוס של 'עובד שכיר'.

יש לציין כי המקור לתניית גדרון אינו בדיני עבודה, אלא בדיני עשיית עושר שלא במשפט.

מקור התנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תניית גדרון נידונה לראשונה בעניין דב"ע מו/3-128 גדרון נ' מדינת ישראל. בית הדין הארצי לעבודה הכיר בתניית גדרון, אך היקף ההלכה צומצם מאד בפרשת ע"ע (ארצי) 570/07 פיליפ טיברמן - מקורות חברת מים בע"מ.

פסקי הדין אייזק, שחר צרפתי וענת עמיר[עריכת קוד מקור | עריכה]