משתמשת:חן בק/טיוטה

תדרפיה (טיפול באמצעות הרדיו) הינה מודל טיפולי המשלב כלים מעולם הרדיו ומבוסס על דרמה תרפיה שהינה שיטה בפסיכותרפיה המשלבת אומנויות מתחום התיאטרון, ההבעה והיצירה ושייכת לתחום הרחב יותר של טיפול באומנויות. חלק מהותי ממבנה הקליניקה בתדרפיה הוא אולפן רדיו. המיקרופונים, האוזניות ובחירת המוזיקה מהווים ערוצי גישה נוספים אל תוך המפגש הבין אישי והתהליך הטיפולי. בטיפול הרגשי ובסדנאות התדרפיה חלק מהחומרים מוקלטים עבור המשתתפים בלבד וזאת לטובת העבודה הרגשית והידהוד המשמעותי המתקבל מהאזנה להקלטה לאחר פרק זמן. השיטה משתמשת באיכויות הטיפוליות הרבות הגלומות במדיום הרדיו, אשר המרכזית בהם היא עצם הדיבור בתוך החלל הסגור הכפול הבנוי מקליניקה סגורה ובתוכה בועת אולפן אשר מחזירה לדובר/ת את הקול דרך האוזניות. כמו טיפולים רגשיים נוספים תפקיד הטיפול הוא לסייע במצבי משבר, לעזור למטופלים להתמודד עם הפרעות ומצוקות נפשיות ולייצר שינוי באופני התמודדות שאינם מיטיבים עימם ויוצרים מצוקה ותקיעות בחייהם. הטיפול בשיטת התדרפיה מתייחס כמו שאר מקצועות הטיפול באמצעות אמנויות לערכם הטיפולי של כלים יצירתיים ולאומנות כמרפאת. המדיומים היצירתיים השונים מאפשרים גישה לחלקים מודעים ולא מודעים של הנפש, מייצרים שבילים נוספים אל הזיכרונות, הרגשות והחלומות, ומהווים שפה נוספת מעבר לתקשורת מילולית בבניית מערכת היחסים בין המטפל/ת למטופל/ת.

טיפול רגשי בתדרפיה

טיפול בתדרפיה מתרחש בתוך מרחב האולפן כאשר המטפלת והמטופל/ת מרכיבים אוזניות ומדברים בעזרת מיקרופונים. לאורך השיח הפסיכותרפי משתלבים אלמנטים יצירתיים המתבססים על מהלך המפגש והתמות הרגשיות שהוא מעלה ומאפשרים עבודה יצירתית עם הנושאים הרגשיים העולים במפגש. רובד מהותי בטיפול הוא עצם קיום השיח בתוך מרחב שונה. האפשרות של המטופלים לשמוע את הקול שלהם שב אליהם מהמיקרופון ומגיע דרך האוזניות מייצר תחושה מעט שונה מהרגיל, נעימה ואינטימית יותר. גם אם לעיתים לא נוחה בתחילה, החוויה אינה זרה וחיצונית כפי שניתן להרגיש בעת שמאזינים להקלטה, אלא חוויה שמחד דומה לקול שאנחנו שומעים כאשר אנחנו מדברים ומאידך מעט שונה ובכך מאפשרת קרבה ומרחק בו זמנית מהקול המוכר לנו. גם השמיעה של קול המטפלת בתוך מרחב זה מאפשרת קרבה והדהוד משמעותי של הדמות הטיפולית ויכולה לתת תחושה רחמית ובטוחה בה נמצאים השניים לאורך הטיפול.

כמו בדרמה תרפיה גם תדרפיה נשנעת על האמונה כי אומנות כשלעצמה הינה בעלת יכולות ריפוי לנפש. השימוש בכלים יצירתיים מאפשר את מציאת המרחק האסתטי המתאים. מושג זה מתייחס למרחק המתאים של מטופלים מרגשותיהם כך שלא יהיו מרוחקים מדי באופן בו לא ניתן יהיה לעבוד עם החומרים הנפשיים כלל, וכן שלא יהיו קרובים מדי לרגשות כך שאלו יהיו בעוצמה חזקה שתגרום לתחושת הצפה וחוסר יכולת לעבד ולשחק עם חומרים אלו. רוברט לנדי, דרמה-תרפיסט, מתייחס למרחק האסתטי המתאפשר בתיאטרון כמאפשר "להרגיש בלי לחשוש מהיסחפות על ידי הרגש, ולחשוב מבלי לחשוש מאיבוד היכולת להגיב רגשית" מרחק אסתטי מותאם הוא כזה בו המטופלים יכולים להיות הן בעמדת גיבור הסיפור והן בעמדת הקהל והבמאי, כך יוכלו להסתכל על עצמם מהצד וגם לחוות את הרגשות השונים הצפים בטיפול. הכניסה למרחב התדרפיה מאפשרת תנועה בין התפקידים השונים הללו ומייצרת במה שהכניסה אליה היא פשוטה יותר וכך גם הגישה אל עולם היצירה. בניגוד לעלייה על במה, לבישת תחפושת או כניסה למרחב משחק ואלתור, הרכבת אוזניות ודיבור אל תוך מיקרופון היא חוויה יחסית פשוטה לרוב האנשים, עם זאת היא מייצרת תחושה כי זהו מרחב אחר המאפשר יותר יצירתיות ומשחקיות. חווית ה"אני שדרן/ית" "מראיינ/ת" "מרואיינ/ת" "עורכ/ת המוזיקה" ושאר התפקידים המוכרים לרובנו מעולם הרדיו היא כמעט אוטומטית ברגע שנמצאים בתוך מרחב של אולפן וכך הגלישה אל עולם מעט שונה והאיכויות היצירתיות שהוא מאפשר נגישות ומהוות חלק משמעותי בטיפול. בתרבות שאנו חיים בה ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו נדרשים להניח לערוץ הלא רציונלי וכביכול ילדותי של עולם המשחק והדמיון. הטיפול בדרמה תרפיה כפי שמציינים להד ודורון מנסה להשיב אותנו אל איכויות אלו אשר רובנו השתמשנו בהן כילדים באופן טבעי "המציאות הפנטסטית היא הקשר בין היכולת האינסופית של הדמיון היצירתי לברוא תמונת עולם, רצויה או נדרשת, לבין הפעילות לפתרון בעיות במציאות במרחב המשותף של הטיפול" (להד ודורון, 2012). מרחב הדמיון הוא מרחב של חופש, הוא נמצא מעבר לזמן, כל האפשרויות בו פתוחות וכך במעברים בין המציאות הממשית בחדר ובין המציאות הפנטסטית נפתחת לנו האפשרות לגלות ולהגדיר את עצמנו, לצאת מתוך עצמנו בחיפוש אחר פתרונות לבעיות שאנחנו נתקלים בהם.

שימוש במוזיקה במרחב התדרפיה

הטיפול בתדרפיה נשען גם על אלמנטים מעולם הטיפול במוזיקה בכך שבחירת מוזיקה ושילובה במרחב הטיפולי מהוות ערך רב במפגש ובתהליך הרגשי והן הופכות להיות חלק מהשפה הרגשית ויצירת הקשר בין המטפלת למטופלים. לאורך תהליך טיפולי באשר הוא נוצרת תמונה המהווה מעין מפת חיים של המטופלים. אירועים משמעותיים ונקודות מפנה חשובות. רגעים שונים מקבלים מקום וכן אירועים שייתכן ונשכחו בתהום הנשייה נחשפים לאור וכך ניתן לעבוד עם חלקים נוספים במודע ובתת המודע של המטופלים. המהלך הנרטיבי של סיפור הסיפורים על ידי דיבור הוא מרכיב משמעותי בטיפול הפסיכותרפי וכן בתרפיות השונות בהבעה ויצירה. אלמנט המוזיקה, בטיפול במוזיקה וכן בתדרפיה משמש כפלטפורמה נוספת בה סיפורים ורבדים רגשיים שונים יכולים לבוא לידי ביטוי. פריסת מפת החיים בעזרת השירים המהווים אבני דרך מאפשר הן את המרחק האסתטי, הן את החיבור הרגשי והן את היכולת לעבד את החוויות באופן נוסף. שלא כמו שיח על אירוע שקרה בעבר, מוזיקה ושאר הכלים היצירתיים מנכיחים חוויה רגשית ואירועים מהעבר וממירים אותם לדבר מוחשי שנמצא בכאן והעכשיו בקליניקה ואיתם ניתן לעבוד בטיפול.

תהליך טיפולי בהבעה ויצירה נותן מקום רב לגוף ולנשימה הן כאינדיקטורים של רמת החרדה והסטרס או ההקלה וחופש התנועה והם כמקומות בהם חוויות קשות ואירועים טראומתיים יוצרים קבעונות וגורמים לחווית מצוקה. פטר לוין, פסיכולוג וחוקר טראומה אשר פיתח את שיטת החוויה הסומטית (SE) מתאר כי בני אדם חולקים עם בעלי חיים את הפן הפיזיולוגי האחראי על האופן בו אנחנו מגיבים לאירוע הנתפס כדבר שאין מנוס ממנו. כפי שמגיבה אנטילופה הפוגשת בצ'יטה, מערכת ה"ברח או הילחם" (Fight, flight or freeze) נכנסת לפעולה אוטומטית במצבים אלו ומייצרת תגובה של הגוף. תגובה שכיחה ביותר במצבים אלו היא קיפאון, אך בניגוד לחיות, בקרב בני אדם תגובה זו מלווה בחוסר קבלה חברתי וביקורת ופעמים רבות לא מאפשרת השלמת המהלך של התנערות מהקיפאון לאחר היעלמות הגורם המאיים ושחרור הגוף ממצב הקיפאון. הריפוי אם כן, אומר לוין חייב לעבור דרך החוויה הגופנית, דרך חזרה לחווית "הילחם או ברח" על מנת לעבור דרכה אל הניעור והשלמת מעגל התגובה הפיזיולוגי.

עבודה עם אלמנטים של סאונד, שירים, אפקטים קוליים שונים, הקול של המטופלים וכן הקול של המטפלת באופן זה המגיע דרך אוזניות, יכולים ליצור רגיעה משמעותית, תחושת תוקף ונוכחות ולאפשר עבודה עם תסמינים טראומתיים. כמו כן אלמנטים אלו יכולים דווקא לייצר גירויים לא נעימים, לעורר חווית דחק ולהוות טריגרים לתחושות מצוקה בגוף, וכך היכולת לעבור דרך תחושות קשות אלו בתוך המרחב הבטוח של הקליניקה ובעזרת שימוש בהרגעה הנובעת מאותן ערוצים שמיעתיים מאפשרת את אותו ניעור עליו דיבר לוין, וחווית הרגיעה והעיבוד.

סדנאות תדרפיה

התדרפיה מתקיימת גם באופן סדנאי לזוגות, משפחות, צוותי עבודה וקבוצות שונות. במקרים אלו ייעשה שימוש במרחב האולפן כפי האמור לעיל, אך בהתייחסות לכך שזהו מפגש חד פעמי שאינו תהליך טיפולי. מרחב האולפן ישמש כפלטפורמה לשיח קשוב ואינטימי יותר, לשימוש במוזיקה כיצירת מפה משותפת או כדרך נוספת לשתף בתכנים מעולמם הרגשי וההיסטורי של המשתתפים וכן לייצר הקלטה מהמאורע שמגיעה למשתתפים לאחר המפגש. אלמנט ההקלטה מאפשר למשל לזוג להאזין יחד לאחר המפגש ולקבל מראה משקפת ומתקפת של עצמם. דבר זה מאפשר שיקוף והידהוד משמעותי למערכת היחסים ולדפוסים של כל אחד מהם באופן שבשיח היומיומי לא מתאפשר ואף יכול לגרום למתח וקשיי תקשורת רבים. ההקלטה הינה רובד נוסף של המרחק האסתטי, ומהווה מעין גוף שלישי שמהדהד ומאפשר התבוננות נוספת על הדינמיקה שלהם.

פיתוח המודל והפצתו

מפתחת המודל חן בק היא מטפלת בדרמה תרפיה (MA), אשת רדיו, כותבת ויוצרת. בשנים 2013-2022 שידרה בתחנת הרדיו החינוכית קהילתית רדיו קול הגליל העליון את התכנית השבועית "נקודת חן" ליוותה והכשירה שדרנים חדשים ועבדה כמפיקה בתחנה. משנת 2015 חקרה, התנסתה והעבירה לאנשים רבים חוויות תדרפיה, תהליכיות וקצרות, טיפולים פרטניים, קבוצות טיפוליות וסדנאות חוויתיות.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של חן בק/טיוטה
• סרטונים בערוץ של התדרפיה של חן בק, באתר יוטיוב
• יה"ת - האגודה לטיפול באמצעות אמנויות בישראל
• השפעת הימהום, מוזיקה וקול אנושי על עצב הוואגוס ומערכת העצבים

https://www.inc.com/wanda-thibodeaux/this-might-be-simplest-scientific-way-to-get-rid-of-stress-youve-ever-heard-of.html

• טיפול במוזיקה והשפעתו על מערכת העצבים:

https://www.musichealth.ai/blog/music-and-the-vagus-nerve#:~:text=The%20larynx%2C%20or%20voice%20box,and%20you%20feel%20more%20relaxed