מוריס גרייבס
 | |
| מוזיאון מוריס גרייבס | |
| לידה |
28 באוגוסט 1910 Fox, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 2001 (בגיל 90) Loleta, ארצות הברית |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (1946) |
  | |
מוריס גרייבס (באנגלית: Morris Graves; 28 באוגוסט 1910 - 5 במאי 2001) היה צייר אמריקאי. הוא היה אחד האמנים המודרניים הראשונים בצפון מערב האוקיינוס השקט שזכו להערכה לאומית ובינלאומית. סגנונו, המכונה על ידי כמה מבקרים כמיסטיקה, השתמש בטונים של הסביבה הצפון-מערבית, באסתטיקה ופילוסופיה אסייתית, ובאיקונוגרפיה אישית של ציפורים, פרחים ודימויים אחרים כדי לחקור את טבעה של התודעה.
מאמר בגיליון 1953 של מגזין "לייף" חיזק את המוניטין של גרייבס כדמות מרכזית של 'בית הספר הצפון-מערבי' של האמנים. הוא חי ועבד בעיקר במערב וושינגטון, אך בילה זמן רב בנסיעות וחי באירופה ובאסיה, ובילה את השנים האחרונות לחייו בלוטה, קליפורניה.[1][2] [3]
שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
מוריס גרייבס נולד ב-28 באוגוסט 1910 בפוקס ואלי, אורגון, לשם עברה משפחתו כשנה לפני לידתו, מסיאטל, וושינגטון, כדי לתבוע קרקע במסגרת חוק ההומסטד. הוא נקרא לכבודו של מוריס קול, דמות מועדפת על הוריו המתודיסטים. היו לו חמישה אחים גדולים, ושני אחים צעירים יותר.
רוחות קבועות וחורפים קרים הקשו יותר מהצפוי את החזקת החווה, והמאבק הוביל לפשיטת רגל של חנות הצבעים והטפטים של גרייבס, ששגשגה בעבר בסיאטל. ב-1911, חודשים ספורים לאחר לידתו של מוריס, חזרה המשפחה לאזור סיאטל, והתיישבה מצפון לעיר באדמונדס, וושינגטון, הכפרית למחצה.[4]
גרייבס נשר מבית הספר התיכון לאחר השנה השנייה, ובין השנים 1928 ל-31, יחד עם אחיו ראסל, ביקר בכל הנמלים הגדולים באסיה בספינת קיטור של קו הדואר האמריקאי.[1] כשהגיע ליפן, הוא כתב: "שם הייתה לי מיד הרגשה שזו הדרך הנכונה לעשות הכל. זו הייתה קבלת הטבע ולא ההתנגדות אליו. לא הייתה לי תחושה שאני אהיה צייר, אבל נשמתי אוויר אחר".
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות העשרים המוקדמות לחייו סיים גרייבס בית ספר תיכון ב-1932 בבומונט, טקסס, בעודו חי עם דודתו ודודו מצד אמו. לאחר מכן חזר לסיאטל, וקיבל את ההכרה הראשונה שלו כאמן כאשר ציור שלו (1933) זכה בפרס בתערוכה השנתית הצפון-מערבית של מוזיאון סיאטל לאמנות ונרכש על ידי המוזיאון.[2] הוא חילק את זמנו בין סיאטל ללה קונר, וושינגטון, שם יצר באולפן עם גאי אנדרסון. עבודתו המוקדמת של גרייבס הייתה בשמנים והתמקדה בציפורים פגועות - פצועות, או משותקות. [5]
גרייבס החל להתעניין בבודהיזם בתחילת שנות ה-30. ב-1934 הוא בנה סטודיו קטן על רכוש משפחתי באדמונדס, וושינגטון. כשהוא נשרף עד היסוד ב-1935 אבדה איתו כמעט כל עבודתו. תערוכת היחיד הראשונה שלו הייתה ב-1936 במוזיאון לאמנות של סיאטל[2] באותה שנה הוא החל לעבוד אצל ברוס אינברריטי ביחידת סיאטל של פרויקט האמנות הפדרלי של ה-WPA. השתתפותו הייתה אקראית, אבל שם הוא פגש את מארק טובי והתרשם מהקו הקליגרפי של טובי. בינואר 1937 נסע גרייבס לניו יורק כדי ללמוד עם תנועת משימת השלום הבינלאומית בהארלם; בשובו, במאי, הוא קנה 20 דונם באי פידלגו. ב-1938 הוא פרש ונסע לאיי הבתולה ולפוארטו ריקו כדי לצייר.[2] בשנת 1940, גרייבס החל לבנות בית, שהוא כינה "הסלע", על צוק מבודד באי פידלגו. הוא חי שם עם חתולים וכלבים.[1]
שנות מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרייבס היה ידוע בקסמו האישי, אבל גם בילה תקופות ארוכות בבידוד למחצה, שקוע בטבע ובאמנותו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא יצר מספר רב של ציורים. רבים מהם, כמו יונת העין הפנימית (1941) וציפור בלילה (1943), הציגו את מה שיהפוך למוטיב האיקוני של גרייבס של ציפורים לכודות, המייצגות את חששותיו להישרדות האדם והטבע מול התעשייה והמלחמה המודרנית. הבידוד שלו נקטע באביב 1942 כאשר המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק פתח את התערוכה האמריקאית שלו 1942: 18 אמנים מ-9 מדינות. המבקרים התלהבו מתרומותיו של גרייבס, שכולן נחטפו במהירות על ידי מוזיאונים ואספנים.
במקביל צבא ארצות הברית חיפש אותו, שכן הוא לא הצליח להשיג את מעמד סרבן המצפון אותו ביקש. כמו כן, היה חשד כלפיו בשל קשריו עם משלחת השלום הבינלאומית והעובדה שבין מבקריו הקבועים המעטים היה המעצב היפני-אמריקאי ג'ורג' נקשימה ואשתו ילידת יפן, לפני שנשלחו למחנה המעצר במינידוקה. בזמן שעבודתו זכתה לתערוכה נוספת בניו יורק ובוושינגטון די.סי. והמכירות היו פנומנליות, האמן עצמו בילה חלק ניכר מזמנו במחסן במחנה רוברטס, קליפורניה, שם נכנס לדיכאון עמוק. הוא שוחרר לבסוף משירות צבאי במרץ 1943.
בעזרת התומכים הוותיקים אליזבת וויליס, ננסי רוס ומריאן וילארד, הבעלים של גלריית ווילארד בניו יורק, העבודה של גרייבס המשיכה ליהנות מפופולריות לאורך שנות המלחמה ומעבר לה, עם תערוכות רבות.[1] בסוף שנות ה-40 הוא רכש קרקע בוושינגטון, והחל בבניית בית ייחודי .[4]
אמצע שנות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרייבס קיבל את מלגת גוגגהיים שאיפשרה לו ללמוד ביפן, אך הגיע רק עד להוואי לפני שכניסתו נחסמה על ידי רשויות הכיבוש הצבאי של יפן. הוא בילה מספר חודשים ב-1947 בציור ולמד את השפה היפנית בהוואי.
בשנת 1949 הפליג גרייבס לאנגליה, בילה חודש כאורחו של אספן האמנות אדוארד ג'יימס. לאחר מכן הוא בילה שלושה חודשי חורף בודדים בצרפת, שרטט וצייר את קתדרלת שארטר. ייתכן שההפסקה היצירה הזו הייתה בתגובה לתלונות ביקורתיות על השטחיות בציוריו החדשים; לאחר שחזר לסיאטל ב-1950, הוא הרס את רוב יצירותיו שצייר בצרפת.[2]
בספטמבר 1953, בעיקר בזכות המאמצים של בעלת הגלריה בסיאטל, זואי דוסאן, פרסם מגזין "לייף" מאמר גדול על "הציירים המיסטיקנים של הצפון-מערב", תוך התמקדות בגרייבס, מארק טובי, קנת קלהאן וגאי אנדרסון כדמויות המרכזיות [6] למרבה האירוניה, הארבעה הסתכסכו ביניהם על נושאים אישיים, פוליטיים ואמנותיים שונים, ובקושי דיברו זה עם זה.[1]
עבודותיו של גרייבס באמצע הקריירה הושפעו מהפילוסופיה והמיסטיקה של מזרח אסיה, שבהן השתמש כדרך להתקרב ישירות לטבע, תוך הימנעות מתאוריה. הוא אימץ אלמנטים מסוימים של אמנות סינית ויפנית, כולל שימוש בנייר דק וברישום בדיו. הוא צייר ציפורים, עצי אורן וגלים. יצירות כמו Blind Bird הראו את השפעתו של מארק טובי, שבתורו קיבל השראה מהקליגרפיה האסיאתית. גרייבס עבר משמנים לגואש, הציפורים שלו הפכו לפסיכדליות, מיסטיות, בדרך להתעלות. הציורים היו נועזים, מיושמים באימפסטו עבה עם סכין פלטה, לפעמים על בד שקי מזון גסים.[7]
בשנות ה-50 גרייבס חזר לשמנים, אך גם צייר בצבעי מים ובטמפה.
באירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד 1954 חש גרייבס מדוכא הן בגלל הפופולריות המתחדשת והן מהפלישה לפיתוח הפרברים סביב ביתו. לאחר שבילה מספר שבועות ביפן, הוא עבר לאירלנד. עם בני לוויה ריצ'רד סוואר ודורותי שומאכר הוא חי באזורים שונים במדינה לפני שהתיישב באחוזת וודטון, בית כפרי מהמאה ה-18 ליד דבלין. באירלנד הוא יצר ציורים הידועים כסדרת Hibernation והיה מוקסם משמי הלילה. הוא החל ליצור בחומרים חדשים: פסלי ברונזה, זכוכית ואבן שעברו עיבוד מדויק בהשראת עידן החלל. מאחר שלא מצאו שוק לפריטים יוצאי דופן אלה, הם פורקו ולא הוצגו שוב עד 1999.[1]
שנים אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1965 רכש גרייבס נכסי יער סקויה, לאזור אגם אקר, בלוטה, קליפורניה, ליד יוריקה. הוא שכר את האדריכל איבסן נלסן לתכנן בית שבסופו של דבר, לאחר בעיות טכניות ופיננסיות רבות, נבנה ליד האגם. גרייבס התגורר בנכס הזה, שהוא כינה בפשטות 'האגם', במשך 35 שנות חייו הנותרות. אף שלט שהוצב בכניסה לנכס נכתב "אין מבקרים היום, מחר או מחרתיים"[4]
בשנות השישים לחייו, גרייבס החל שלב חדש של ציורים מינימליסטיים של סידורי פרחים, עבודות בפשטות שנועדה להצהרה על טבעו של היופי. הוא פרק את פסלי הברונזה. הוא המשיך לעבוד בגינה שלו, טיפל בפרחיו וטיפח את הנוף של האגם. [8]
מוריס גרייבס מת בבוקר ה-5 במאי 2001 בביתו בלולטה, שעות לאחר שלקה בשבץ מוחי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 Junker, Patricia A.:Modernism in the Pacific Northwest: The Mythic and the Mystical, Seattle Art Museum/University of Washington Press
- ^ 1 2 3 4 Ament, Deloris Tarzan: Graves, Morris (1910-2001)HistoryLink.org essay5205;
- ^ Humboldt Arts website - Morris Graves -'About Morris Graves';
- ^ 1 2 3 arr, Sheila:'The House That Morris Graves Built',The Seattle Times, Dec.9, 2001
- ^ Ament, Deloris Tarzan: "Morris Graves: The Bad-Boy Recluse of Northwest Art"; Art Guide
- ^ Becker, Paula, and Long, Priscilla:"Life magazine sheds limelight on Northwest School painters on September 28, 1953", HistoryLink.org Essay 5342;
- ^ Morris,Morris Graves, web.archive.org, 2007-09-29
- ^ Doran, Bob: "On The Lake: The mystic painter Morris Graves and his reclusive life in Humboldt", The North Coast Journal, April 4, 2012.