טיוטה:על רצח ארטוסתנס

״על רצח ארטוסתנס״ הוא נאום הגנה מאת ליסיאס שהיה מחבר נאומים ונואם אטי יווני מתוך קאנון העשרה האלכסנדרוני. נאום זה הוא הראשון בקורפוס הליזיאני והוא מוכר גם בשם ליסיאס 1. את הנאום נשא תושב אתונה העונה לשם אופילטוס, שהגן על עצמו מפני אישום בדבר רצח תושב אתונה אחר ושמו ארטוסתנס, לאחר שמצא את ארטוסתנס נואף באשתו, לכאורה. אופילטוס מגן על עצמו בטענה שהריגת ארטוסתנס הייתה לרצח בנסיבות מוצדקות על פי החוק האתנואי. התיק נדון בפני בית המשפט בדלפיניון שפסק במקרי רצח מוצדק.

מבנה הנאום

ליסיאס היה מחבר נאומים מקצועי, שפשטותו חסרת היומרות הפכה לסגנון כתיבה יווני נפוץ. ליסיאס היה בנו של קפאלוס, יליד סירקוזה אמיד שהתיישב באתונה. יותר מ-200 קטעים שונים נכתבו על ידי ליסיאס, כאשר רק 35 קטעים שרדו בצורה חלקית.

הנאום שנשא אופילטוס מחולק לארבעה חלקים. בחלק הראשון, ההקדמה (prooimion), ליסיאס מבקש מאופילטוס לפנות אל חבר המושבעים ולהציג בפניהם את המאורעות.

בחלק השני, הדין והחשבון (diegesis), ליסיאס מתווה לאופילטוס בנאומו את פריסת מהלך האירועים שהביאו לכדי הרצח. אופילטוס מתאר מן הכתוב כיצד התחתן ואת שארטוסתנס ראה באשתו בלווית חמותו. לפי אופילטוס, ארטוסתנס השתמש בשפחתו בכדי לשכנע את אשתו של אופילטוס לנהל עמו רומן. כבדימוי קומי טיפוסי השגור בתרבות היוונית, אופילטוס ממצב עצמו בעמדת הבעל האויל, ומתאר כיצד אשתו וארטוסתנס ניהלו את הרומן מבלי שידע. אופילטוס מסביר כי קשישה אלמונית חשפה בפניו את הרומן ואת קיומו של ארטוסתנס, וכיצד הוא אימת את טענתה באמצעות חקירת שפחתו של ארטוסתנס. לאחר מכן, המתין אופילטוס עת שארטוסתנס ישוב לנאוף באשתו. בשלב זה הוא אסף את מכריו, הסתער לחדר השינה שלו והרג את ארטוסתנס. בטרם הרג את ארתטוסתנס, הכריז אופילטוס כי "לא אני הוא שעומד להרוג אותך, אלא החוק הנהוג בעיר, שעליו עברת בכך שהמעטת בערכו לעומת תענוגותיך, עד שהעדפת לבצע את הפשע הזה כלפי אשתי וילדי, במקום לציית לחוקים כאיש הגון".

בחלק השלישי, הטיעון (pisteis), ליסיאס מוביל את אופילטוס להצדיק את מעשיו על גבי תשתית חוקית. אופילטוס טען כי הוא זכאי היה על פי חוק לרצוח את ארטוסתנס בשל ניאוף אשתו, תוך כדי ציטוט מספר חוקים שנוסחם עלה באוב, ובין היתר בציטוט חוק שנרשם על גבי אחד מעמודי האראופגוס. אופילטוס מכחיש כי ארטוסתנס נגרר לביתו או חיפש מקלט בצלמו – מצבים בהם הרצח היה נחשב לבלתי-חוקי. זאת ועוד, זומנו עדים שאישרו כי ארוטוסטנס הודה במעשיו והציע פיצוי כספי, אך אופילטוס טען כי אין בחובתו לקבל את הפיצוי, מכיוון שהוא בחר לייחס סמכות רבה יותר לחוק הנהוג בעיר. לדידו, יש לאכוף את החוק הכתוב כך שהאזרחים יוכלו לסמוך עליו כדוגמה להתנהגות הולמת להרתעה מפני מעשי ניאוף. את שארית נאומו, מקדיש אופילטוס להבהרה באשר לכך שהרצח לא תוכנן מראש, שלא הייתה עוינות כלשהי בינו לבין ארטוסתנס וכי לא הייתה לו כלל היכרות מקדימה או ידיעה על קיום ארוטוסתנס.

לבסוף, באפילוג (epiologos), ליסיאס הורה לאופילטוס בנאום לחזור על הטענה שהוא נהג על פי החוק והעניין העירוני, באומרו שאם יענש על רצח ארטוסתנס אזי בית המשפט מגן בהחלטתו על הנואף ובכך משחית הוא את החברה.

טענות

מסגרתו העיקרית של ליסיאס תיארה את המאורעות תוך שימוש בדימויי ניאוף נפוצים מהתרבות היווניות הקומית. דימוי זה מייצג מהלך בו אדם אתונאי מבוגר, ישר ותמים ננטש בידי אשתו והמאהב הצעיר והמתוחכם שלה. הקומדיה ״חג הנשים״ שכתב המחזאי אריסטופאנס, והקומדיה ״בת-סאמוס״ של מנאנדרוס משמשות דוגמאות מוכרות למהלך ולדימוי זה. ליסיאס מציג בנאום את אופילטוס כבעל תמים הבוטח באשתו, אפיון המחזק את טיעוניו העיקריים של אופילטוס כי הרצח לא היה מתוכנן מראש, וכי ארטוסתנס נרצח לטובת הקהילה כולה. טענה זו מבססת את אמינותה בהצגתו של אופילטוס כאדם עממי ופשוט מדי מכדי לעסוק בסוגי הונאה ובתכנון מוקדם של רצח, אם כי לטענת המאשימים נעשה הדבר בכדי לעודד את קהל המושבעים להזדהות עמו ועם מצבו.

תכנון מוקדם

ביסוסו של ליסיאס בנאום את הטענה כי ארטוסתנס לא תכנן מראש את הרצח הייתה לפרט מכריע, זאת מכיוון שבתביעה נטען כי אופילטוס לכד את ארטוסתנס בכוונה תחילה, ולנוכח כך הוא נאשם ברצח מתוכנן. ליסיאס טען בדבריו של אופילטוס כי הרצח לא תוכנן מראש בדגש על חוסר המוכנות של אופילטוס, שתיאר כי היה לו בן-לוויה לארוחת ערב באותו לילה – אך הוא אינו נכח בסביבתו בכדי לעזור לו, בעודו מדגיש שוב ושוב את הקושי של אופילטוס לכנס עדים לאחר שארטוסתנס נכנס לביתו. דגשים אלו הצביעו על כך שעדיו לא אורגנו מראש, אלא נקראו ארעית לצורך זה. במעמד המשפט, אופילטוס לא קרא לעדים לאשש אף אחת מן הטענות הללו.

מקוריות

לטענת החוקר ג׳ון פורטר, הנאום מעולם לא נישא בבית המשפט, אלא היה לתרגיל רטורי מעשי ומתוחכם, שנועד לא יותר מאשר להפגין את יכולותיו של ליסיאס ככותב נאומים משפטי, בביסוס הטענה על חמש נימוקים.

1. הנאום שווה באורכו למחצית מאורכם של נאומים דומים העוסקים באישומי רצח, כמו אנטיפון 5 ו-6 וליסיאס 12 ו-13.
2. דמויותיהם של אופילטוס וארטוסתנס הן גנריות באורח מוזר: מן הנאום נעדרים פרטים על כשלים מוסריים של ארטוסתנס או על סגולותיו של אופילטוס, שכן נאומים דומים כוללים פרטים שכאלה לרוב.
3. שמות המתדיינים תואמים את תפקידם הממוקבל לדימויים במחזות יווניים קומיים, ולכן אלה מרמזים על בדיה: אופילטוס פירושו "אהוב", בעוד ארטוסתנס פירושו "מאוהב נמרץ", קל וחומר כאשר השם האחרון נדיר במיוחד באתונה.
4. תלות הנאום בדימויים מתוך מחזות קומיים יווניים מעידה על כך שהוא בדיוני.
5. הנאום מתמקד יתר על המידה בסדר הדברים והאירועים, בהיעדר טענות שעשויות היו להיות חשובות בעבור אופילטוס, אילו היה נאשם אמיתי העומד בפני עונש מוות. כך למשל, טיעוניו של אופילטוס באשר לכך שלכידת ארטוסתנס הייתה מקרית ואינה מתוכננת רופפים ואינם נתמכים בקריאה לעדים וביכולתם לספק סימוכין.

לקריאה נוספת

• מננדרוס, הנרגן, הוצאת שוקן, 2004 (תרגום לעברית: אהרן שבתאי)
• יוחנן גליקר, עלייתה של הפילוסופיה היוונית, משרד הביטחון, 1982
• אפרים דוד, הדמוקרטיה הקלאסית: התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה, מאגנס, 2003