חוק הים

חוק הים
United Nations Convention on the Law of the Sea

מקום יצירה	מונטיגו ביי
תאריך יצירה	10 בדצמבר 1982
שפות	צ'כית, אנגלית

המדינות שחתמו על ההאמנה

אזורי ים לפי החוק הבינלאומי

חוק הים הוא תחום במשפט בינלאומי פומבי ושמן של מספר אמנות בינלאומית המסדירות את זכויותיה ומחויבויותיה של מדינה בתחום הים הסמוך לחופיה וקובעות כללים למניעת סכסוכים בין מדינות על רקע זה.

בין האמנות שנחתמו בתחום זה ניתן למנות את "האמנה בדבר הים הטריטוריאלי והאזור הסמוך", שנכנסה לתוקף ב-10 בספטמבר 1964; "האמנה אודות המדף היבשתי", שנכנסה לתוקף ב-10 ביוני 1964; "האמנה בדבר הים הפתוח", שנכנסה לתוקף ב-30 בספטמבר 1962 ו"האמנה בדבר דיג ושימור המשאבים החיים בים הפתוח", שנכנסה לתוקף ב-2 במרץ 1966. אמנות אלו תרמו לפתרון סכסוכי גבול ימי בין מדינות, בעיקר עקב נושאים של דיג ומחצבים (לרוב דלק מאובנים) בטווחים הרחוקים יחסית מהחוף.

בעקבות "מלחמת הבקלה" - סכסוך בין בריטניה לאיסלנד שנבע מהגדלת האזור סביב חופי איסלנד שהדיג בו הותר רק לספינות איסלנדיות, התקבלה ב-1983 אמנה בינלאומית הקרויה "אמנת האומות המאוחדות לחוק הים" (UNCLOS - United Nations Convention on the Law of the Sea).

168 מדינות חתמו ואשררו את האמנה, ישראל לא ביניהן. בין היתר, האמנה קובעת כי לכל מדינה יוגדר אזור כלכלי בלעדי של 200 מייל ימי (כ-370.4 ק"מ) מחופיה ובו יש בלעדיות לאותה המדינה בניצול אוצרות הים. אמנה זו הרחיבה מאוד את התחום הקודם בו מדינה הייתה זכאית לנצל את אוצרות הים - תחום המים הטריטוריאליים, 12 מייל ימי, כ-22 ק"מ מהחוף.

לאמנה הייתה השפעה משמעותית על גודל צי הדיג וגודל הספינות. ציי הדיג של מדינות בעלות קו חוף ארוך כגון ארצות הברית וקנדה גדלו, בעוד שציי הדיג של מעצמות דיג בעבר כדוגמת מדינות מזרח אירופה ויפן קטנו, שכן לא ניתן היה יותר לדוג בשדות הדיג העשירים שכיום הם בתחומי 200 המייל הימי של מדינות אחרות. האמנה הביאה לחיסול צי הדיג למרחקים של מדינות מסוימות כדוגמת בריטניה, משום שעתה חל עליהם איסור להיכנס לשדות הדיג העשירים שהפכו לתחומן הבלעדי של מדינות אחרות.

במערב אירופה פותחו ספינות דיג קטנות בעלות יכולת דיג רבה, שיתרונן בעלות ובהוצאות תפעול נמוכות.

רקע

אמנת האומות המאוחדות לחוק הים החליפה את המושג הישן יותר "חופש הימים", מהמאה ה-17. על פי תפיסה זו, הזכויות הלאומיות הוגבלו לחגורת מים מוגדרת המשתרעת מקווי החוף של אומה ועד למרחק 3 מיילים ימיים (כ-5.6 ק"מ) מהחוף על פי כלל "ירי התותח". כלל זה, שפותח על ידי המשפטן ההולנדי קורנליוס ואן ביינקרסהוק(אנ') קבע כי לאומה יש זכות לשלוט במי הים באותו הטווח בו היא יכולה להפעיל בקרה אפקטיבית על כלי שיט מהחוף. טווח תותחי החוף במאה ה-17 היה כ-3 מיילים ימיים, ומכאן נקבע הכלל האמור. כל המים מעבר לגבולות הלאומיים נחשבו למים בינלאומיים: חופשיים לכל העמים, אך אינם שייכים לאף אחד מהם.

בתחילת המאה ה-20, הביעו מספר מדינות את רצונן להרחיב את תחום המיים הלאומיים. חבר הלאומים כינס ועידה לדון בסוגיה זו ב-1930 בהאג, אך לא הושגו בה הסכמות. בשנת 1945 הרחיב נשיא ארצות הארי טרומן את תחום המים הלאומיים של ארצו ל-200 מיילים ימיים (כ-370 ק"מ). בין 1946 ל-1950, צ'ילה, פרו ואקוודור הרחיבו גם הן את זכויותיהן לטווח זה. מדינות אחרות הרחיבו את תחום המים הטריטוריאליים שלהן ל-12 מייל ימי (כ-22 ק"מ).

עד שנת 1967, רק 25 מדינות עדיין השתמשו בטווח של 3 מייל בעוד ש-66 מדינות קבעו גבול טריטוריאלי של 12 מייל ימי ושמונה קבעו טווח של 200 מייל ימי.

ראו גם

• מים טריטוריאליים
• מים בינלאומיים
• משפט ימי
• כרייה במים עמוקים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חוק הים בוויקישיתוף

• topic/United-Nations-Conferences-on-the-Law-of-the-Sea חוק הים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• עו"ד עמיקם פיאלקוב, מעמדו הבינלאומי של הים, 'מערכות ים ל"ד' ספטמבר 1957 עמ' 37-30.
• צבי תדמור, משפט הים: האמנה לניצול המדף היבשתי, 'מערכות ים' נ"ח, מרץ 1962, עמ' 22.
• דוד פרי, בין המיצרים - חוקים ימיים, 'בין גלים' 167 אפריל 1986 עמ' 58.
• אליה מסביר: מה זה מים בין-לאומיים?, סרטון בערוץ "כאן דיגיטל", באתר יוטיוב (אורך: 05:17), 7 בפברואר 2024