I know I have the body but of a weak and feeble woman; but I have the heart and stomach of a king, and of a king of England too, and think foul scorn that Parma or Spain, or any prince of Europe, should dare to invade the borders of my realm
אמנם גופי הוא של אישה חלושה ושבירה; אך לבי וקרביי הם של מלך, ועוד מלכהּ של אנגליה, ואני רוחשת בוז עמוק לדוכס של פרמה או למלך ספרד, או לכל נסיך אירופאי אחר שיעזו לפלוש לגבולות ממלכתי.
וכותל מערבי, אשר הוא קיים עדיין – רצוני לומר חלק ממנו – אבניו הן אבנים גדולות מאד ועבות, לא ראיתי כגודל האבנים ההן בשום בניין קדמון, לא ברומי ולא בשאר מקומות.
כמו שמחפש אדם הדבר בנר, שהוא חופש יפה, כן אחפש את ירושלם לבער כל הפושעים שבה. וכן אמר: נֵר ה' – נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן. (משלי, כ', כ"ז)
אני מצידי פונה לקשישים, אם יש בכם איש היושב ליד אחד מאותם צעירים, שלא יתבייש להראות כמוג לב אם לא יצביע בעד המלחמה, ושלא יהיו חולי תאווה כמותם למה שאינו ברשותם, מתוך הכרה שאך מעט מאוד ניתן להשיג בחמדנות, אך הרבה מאוד בראיית הנולד.
וכך חזרנו בשמחה לעקרון הצדק, לאותו סוס מלחמה זקן שעליו רכבו במשך דורות כל מתקני העולם בשל היעדר כלי תחבורה היסטורי בטוח יותר. חזרנו אל רוֹסינַנטֶה האומלל שעליו דהרו הדון קישוטים של ההיסטוריה לעבר תיקון עולם רב וחזרו תמיד חבולים ופצועים.
— רוזה לוקסמבורג, "רפורמה חברתית או מהפכה?" (1899), חלק 2, פרק 7