ווסטוק (אגם)
 | |
| תמונת מכ"ם של אגם ווסטוק | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
ווסטוק  |
| מיקום | יבשת אנטארקטיקה |
| סוג | אגם בקע תת-קרחוני |
| מידות | |
| שטח | 15,690 קמ"ר |
| נפח | 1,600 ± 5,400 קמ"ק |
| אורך מרבי | 250 ק"מ |
| אורך | 250 קילומטר |
| רוחב מרבי | 50 ק"מ |
| רוחב ממוצע |
50 ק"מ |
| עומק מרבי | 1,000 מטר |
| עומק ממוצע | 344 מטר |
| מידע נוסף | |
| מדינות באגן הניקוז | אנטארקטיקה |
| ערים | תחנת המחקר ווסטוק |
| איים | אחד |
| תחלופת המים | 1,000,000 שנים |
| קואורדינטות | 78°28′S 106°52′E / 78.467°S 106.867°E |
|
(למפת אנטארקטיקה רגילה)  | |
  | |
אגם ווסטוק (באנגלית: Lake Vostok ברוסית: восток) הוא האגם התת-קרחוני הגדול ביותר ביבשת אנטארקטיקה. האגם נחשב לאגם העתיק והטהור ביותר בכדור הארץ מכיוון שהוא מכוסה קרח לפחות 15 מיליון שנה. האגם נמצא מתחת לתחנת המחקר ווסטוק, כ-4,000 מטר מתחת לפני השטח של מדף הקרח המרכז-אנטארקטי. מכיוון שהאגם הינו סביבה אטומה הכלואה מתחת לקרח, נערכים בו מחקרים למציאת אורגניזמים ייחודיים לאגמים תת-קרחוניים בכלל, ואנדמיים לאגם בפרט.
מאפייני האגם[עריכת קוד מקור | עריכה]
באנטארקטיקה נתגלו עד כה 675 אגמים תת-קרחוניים[1], וזהו הגדול שבהם. קיומו של אגם תת-קרחוני באזור ווסטוק הוצע לראשונה על ידי הגאוגרף הרוסי אנדריי קפיטסה בהתבסס על צלילים סיסמיים שבצעו משלחות הסובייטיות ב-1959 וב-1964 כדי למדוד את עובי יריעת הקרח. המשך המחקר על ידי מדענים רוסים ובריטים הוביל לאישור הסופי של קיומו של האגם בשנת 1993 באמצעות ERS-1 לייזר גובה.
האגם נמצא מתחת לתחנת המחקר ווסטוק, כ-4,000 מטר מתחת לפני השטח של מדף הקרח המרכז-אנטארקטי. על פי ההערכות הוא מכוסה בקרח לפחות 15 מיליון שנה, וייתכן שאף יותר[2]. טמפרטורת המים עומדת על 3°C-. המים אינם קופאים הודות לזרימה גיאותרמית, וכן בידוד ולחץ שמפעילות שכבות הקרח שמכסות את האגם. שטחו של האגם הוא 15,690 קמ"ר, אורכו 250 ק"מ, ורוחבו 50 ק"מ בנקודה הרחבה ביותר. עומקו הממוצע הוא 344 מטרים, והוא דומה בגודלו לימת אונטריו. במאי 2005 התגלה אי קטן במרכז האגם.
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוותים רוסיים, צרפתיים, אמריקאיים ודניים עורכים מחקרים בשכבת הקרח שמעל האגם וכן באגם עצמו, להבנת הדינמיקה האופיינית לאגמים תת-קרחוניים[3]. בנוסף, קידוחים עמוקים בקרח מאפשרים ללמוד על מזג האוויר בזמנים קדומים, ואילו קידוחים המגיעים למימי האגם מאפשרים לחקור את הימצאותן של צורות החיים שבו.
ההשערה היא שהאגם מהווה מערכת אקולוגית משוללת אור ומבודדת מפני השטח מאז היווצרותה של מעטפת הקרח האנטארקטית וניתן יהיה למצוא בו צורות חיים אנדמיות שהסתגלו לתנאים הקיצוניים השולטים בו - כלומר לרמות תזונה ואנרגיה נמוכות במיוחד. התנאים בו יכולים להיות דומים לאלו של אוקיינוסים מכוסי קרח, שלפי ההשערה להתקיים על הירח אירופה (של צדק), ועל הירח אנקלדוס (של שבתאי), ולכן למחקר באגם יש השלכות גם על אסטרוביולוגים, המחפשים צורות חיים מחוץ לכדור הארץ[4].
בשנות ה-70, בטרם היה ידוע על הימצאותו של האגם, קדחה ברית המועצות לעומקים של בין 500 ל-952 מטר אל תוך הקרח, כדי ללמוד על האקלים ועל התרכבות איזוטופ החמצן עם הקרח[דרושה הבהרה], מחקר שהראה, כי הקרח מתקופת הקרח האחרונה נמצא בעומק של כ-400 מטר. לאחר מכן התבצעו עוד שלושה קידוחים: ב-1984, קידוח 3G הגיע לעומק סופי של 2,202 מטרים, ב-1990, קידוח 4G הגיע לעומק סופי של 2,546 מטרים וקידוח 5G הגיע לעומק של 2,755 מטר. לאחר חידוש הפעילות בתחנה, המשיך הקידוח בחורף 1995. ב-1996 הופסק הקידוח בעומק של 3,623 מטר, בעקבות בקשה של הוועדה למחקר אנטארקטיקה, שהביעה דאגה מזיהום אפשרי של אגם ווסטוק, ומהעבודה שלא ניתן יהיה לאמת את הממצאים לאור העובדה שהמקדחים מזוהמים בנפט ובאורגניזמים שמקורם מחוץ לאגם[5][6]. הקידוח לעומק הקרח חדר דרך ארבע תקופות קרח לאורך תקופה של 420,000 שנים.
למשך זמן מה, הייתה זו נקודת הקידוח היחידה שחפרה דרך מספר תקופות קרח. בשנת 2004, קידוח במסגרת פרויקט אירופאי, חדר לעומק רב יותר ולתקופה קדומה יותר. הקידוח נעצר כ-130 מטרים מעל לאגם ווסטוק.
ב-5 בפברואר 2012, לאחר עשרים שנות קידוח, צוות של מדענים רוסים מסר כי השלים את הקידוח העמוק ביותר אי פעם בליבת הקרח, כשקדח לעומק של 3,768 מטר.
מחקר שפורסם ביולי 2013 דיווח על גילוי ה-DNA של 3,507 אורגניזמים שונים בליבות קרח שנלקחו ב-1990 וגילם יהיה בין 5,000 ל-10,000 שנים, אך ייתכן שחלק מהדגימות מקורן בזיהום שהגיע ממכשירי הקידוח והמדידה. אפשרות הזיהום הופרכה על ידי סקוט רוג'רס, שטען כי מאפייני האורגניזמים שנמצאו בכל אחת מדגימות הקרח תאמו אורגניזמים החיים באגם קר ובקרח, ולא היו עולים בקנה אחד עם זיהום שהוכנס במהלך הדגימה או מהליכי המעבדה. כמו כן, כל הליכי המעבדה בוצעו במקביל לדגימות קרח מימת אירי, ושני מערכי הנתונים שהתקבלו היו שונים לחלוטין. דגימת אגם אירי הראתה אותות רבים של אדם, בעוד שדגימות הקרח של אגם ווסטוק לא הראו אותות של מגורי אדם. לדגימת ימת אירי היה גם פרופיל שונה של חיידקים ואיקריוטים[2].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רן לוי, אגם ווסטוק, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו) (הקישור אינו פעיל, 21 באוגוסט 2020)- ווסטוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Stephen J. Livingstone, Yan Li, Anja Rutishauser, Rebecca J. Sanderson, Kate Winter, Jill A. Mikucki, Helgi Björnsson, Jade S. Bowling, Winnie Chu, Christine F. Dow, Helen A. Fricker, Malcolm McMillan, Felix S. L. Ng, Neil Ross, Martin J. Siegert, Matthew Siegfried, Andrew J. Sole, Subglacial lakes and their changing role in a warming climate, Nature Reviews Earth & Environment 3, 2022-02, עמ' 106–124 doi: 10.1038/s43017-021-00246-9
- ^ 1 2 Nicoletta Lanese, Becky Oskin published, Vostok: Lake Under Antarctic Ice, livescience.com, 2021-12-20 (באנגלית)
- ^ Antarctica's Lake Vostok, American Scientist, 2017-02-06 (באנגלית)
- ^ What Does Water That Has Not Seen The Light Of Day For 20 Million Years Contain?, web.archive.org, 2018-06-22
- ^ Lake Vostok - Antarctic and Southern Ocean Coalition, web.archive.org, 2013-11-12
- ^ "Lake Vostok drilling in Antarctic 'running out of time'". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-01-28. נבדק ב-2024-05-14.
| בקרת זהויות |
|
|---|
.svg){kind=small}
ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה של אנטארקטיקה ובנושא ימות ואגמים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.