דן ספיר
 | |
| לידה |
3 בינואר 1939 י"ב בטבת ה'תרצ"ט גת, ישראל  |
|---|---|
| נהרג |
8 באוקטובר 1973 (בגיל 34) י"ב בטבת ה'תרצ"ט |
| מקום קבורה | בית העלמין בקיבוץ גת |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
 עיטור המופת | |
  | |
דן ספיר (י"ב בטבת ה'תרצ"ט, 3 בינואר 1939 – י"ב בתשרי ה'תשל"ד, 8 באוקטובר 1973) היה סגן אלוף בצבא הגנה לישראל. לחם כלוחם מילואים במלחמת ששת הימים ועוטר בעיטור המופת ובמלחמת יום הכיפורים בה נהרג.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דן נולד בקיבוץ גת למאיר ולאה. ב-1957 התגייס לגדוד 13 של חטיבת גולני.
ב-1959 סיים קורס מ"כים ופיקד על מחלקה בבית הספר למ"כים של חטיבת גולני. וב-1960 השתחרר משירות קבע.
בשירות מילואים שירת בגדוד 54 בחטיבת חי"ר 11. עד 1965 פיקד על מחלקה רובאית בשנת 1965 מונה למפקד פלוגה בגדוד, בתפקיד זה שימש עד 1968.
מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת ששת הימים כיהן כמפקד פלוגה, ולחם בחזית המצרית במלחמת ששת הימים בקרבות לכיבוש רצועת עזה. הוביל את הפלוגה בקרב לכיבוש מוצב אל-קובה ונפצע ברגלו בקרב, ספיר סירב להתפנות ופונה רק כעבור יומיים לטיפול רפואי. על גבורתו ומעשיו קיבל צל"ש אלוף מאלוף פיקוד הדרום, ישעיהו גביש. באפריל 1973 הומר הצל"ש לעיטור המופת אותו קיבל מדוד אלעזר.
תיאור המעשה: ביום כ"ו באייר התשכ"ז (5 ביוני 1967), שימש סרן דן ספיר מפקד פלוגה בכיבוש מוצב אל־קובּה (ברצועה). חלק מהכוח של הפלוגה נפגע תוך כדי תנועה ונשאר מאחור. סרן דן ספיר התקדם עם שלושים חיילים תחת הפגזה אל היעד, חילק את כוחו לשניים, והסתער על היעד. הוא נע בראש כוח, טיהר את התעלות והעמדות תוך לחימה קשה ונפצע ברגלו, אך המשיך בלחימה. כשאזלה תחמושתו, קיבל תחמושת מחייליו והשתמש בתחמושת של האויב להמשך הלחימה. כאשר הלחימה נעצרה על ידי אש מבונקר אויב, לקח "בזוקה", התרומם מעל לתעלה, ירה, פגע בבונקר והמשיך את הסתערותו עד גמר הכיבוש. הוא פינה פצועים, קיבל טיפול, ורק כעבור יומיים הועבר לבית החולים.
לאחר המלחמה בין השנים 1968–1969, שימש כסגן מפקד גדוד 54 ועבר הסבה לשריון.
בין השנים 1969–1971 פיקד על גדוד חרמ"ש 86 בחטיבה 204.
מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1972 מונה למפקד גדוד טנקים 429 בחטיבה 500 והועלה לדרגת סגן אלוף.
במלחמת יום הכיפורים לחם בחזית המצרית. במתקפת הנגד של 8 באוקטובר לחם נגד כוחות מצריים בקרבות על רכס "חמוטל". במהלך הקרב ספג הטנק שלו פגיעה ישירה והוא נהרג ב-8 באוקטובר 1973. אחיו יוסי נהרג בקרבות כמה שעות לפניו. בשוך הקרבות גופתו לא אותרה והוא הוכרז כחלל מערכות ישראל שמקום קבורתו לא נודע. לאחר כחצי שנה אותרה גופתו והוא נקבר בבית העלמין בקיבוץ גת.