גטו רובנו
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
אוקראינה  |
| מחוז |
רובנו |
| נתונים | |
| קואורדינטות | 50°37′00″N 26°15′00″E / 50.6166666667°N 26.25°E |
  | |
גטו רובנו (Rivne Ghetto, ביידיש: ראָװנע) היה גטו נאצי במלחמת העולם השנייה שהוקם בדצמבר 1941 בעיר רובנו שבמערב אוקראינה, בניהול גרמני של נציבות הרייך באוקראינה. ב-6 בנובמבר 1941, כ-21,000 יהודים נטבחו על ידי האיינזצגרופן ושכירי חרב אוקראינים. יתר היהודים נכלאו בגטו. ביולי 1942 הובלו 5,000 היהודים הנותרים במשאיות למחצבת אבן ליד קוסטופול ושם נרצחו.[1][2]
הגטו חוסל ב-13 ביולי 1942. רק קומץ יהודים הצליח להימלט מהגירוש.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר רובנה הייתה העיר הגדולה ביותר במחוז ווליניה (Wołyń) של הרפובליקה הפולנית השנייה. כ-25,000 יהודים חיו ברובנה, מחוז וולין בשנת 1937.[2] העיירה הייתה מרכז לחינוך יהודי עם בתי ספר יהודיים רבים ובהם בית ספר חסידי דתי (ישיבה).[3]
מיקומה של העיר, באזור הדרום-מזרחי של קרסי, כ 80 קילומטרים (50 מיל) לגבול שבין המלחמות בין פולין לברית המועצות, רוונה נכבשה על ידי הצבא האדום עם הפלישה הסובייטית לפולין ב-17 בספטמבר 1939 ושולבה ב-SSR האוקראינית.
כאשר פלשו כוחות גרמנים לברית המועצות ביוני 1941, נפלה העיר בידי הוורמאכט ב-28 ביוני 1941. ב-20 באוגוסט 1941, רובנה הוכרזה כבירת הרייכסקומיסריאט הגרמני אוקראינה. הגטו היהודי בעיר רובנה הוקם על ידי הממשל הגרמני זמן קצר לאחר הקמת הרייכסקומיסריאט אוקראינה.[4]
בתחילת הכיבוש הגרמני התגוררו ברובנה כ-23,000[2] יהודים פולנים יחד עם פליטים ממערב פולין, אשר היוו מחצית מאוכלוסיית העיר.[5]
כשהנאצים כבשו את העיר מידי הסובייטים, הם ביצעו כמה הוצאות להורג של האוכלוסייה היהודית.
יצירה ופירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 1941 נוצר גטו פתוח[6] בשכונת וולה, בקצה רובנה, ובתחילה חיו בו 5,200 יהודים.[2] חורבן העם היהודי ברובנה התרחש בשלושה שלבים.[1]
- ביולי ואוגוסט נהרגו כ-3,000-4,000 יהודים.[7] ב-9 וב-12 ביולי 1941, האיינזצקומנדו 4A של יחידת מוות של איינזצגרופה C, ירה ב-240 יהודים. הדו"ח הגרמני הרשמי תיאר את הקורבנות כ"סוכנים בולשביקים" ו"בעלי תפקידים יהודים". ב-6 באוגוסט קיימו גדודי משטרת הסדר מסע שני ברובנה, בו נורו כ-300 יהודים.
- מסע ההרג העקוב מדם התרחש ב-6–7 בנובמבר 1941, אז נהרגו 15,000-18,000 יהודים בוגרים. את המבצע הוביל מפקד משטרת המסדר, אוטו פון אולהאפן, בסיוע משטרת העזר האוקראינית וחברי ה־OUN ביער סוסנקי ליד רובנה (Sosenki - עצי אורן קטנים). יהודים נורו על ידי גדוד 320 של המשטרה בתיאום עם הדיוויזיה ה-5 של איינזצגרופהץ, בנוסף ל-6,000 ילדים אשר נשברו צווארם או נקברו חיים מתחת לקורבנות מבוגרים אחרים.[1]
- הגטו חוסל ביולי 1942. בליל 13 ביולי 1942 בשעה 22:00 בוצע חיסול הגטו כאשר אוגדה "משותפת" של יחידות האס אס ושל המשטרה האוקראינית הקיפה את הגטו, הציבה סביבו אבוקות אש ושרפו אותם. קבוצות קטנות של חטיבת אס אס ושוטרים אוקראינים פרצו לבתים ודחפו אנשים החוצה, הובילו אותם לרכבת משא שהובילה אותם לקוסטופול או לפרוחרוב, שם נורו למוות באקציות קטנות. 5,000 יהודים נהרגו בדרך זו. לאחר מכן התקיימו בשכונה מספר אקציות.[1]
5,000 היהודים בעלי כישורים שנחשבו חיוניים לניהול הכיבוש נלקחו ממשפחותיהם והוצבו בגטו. על פי ההערכות 22,000-23,000 יהודים נהרגו ברובנה.[2]
ב-2 בפברואר 1944 שוחררה רובנה מהגרמנים על ידי חיילים סובייטים של החזית האוקראינית הראשונה במהלך מבצע רובנה-לוצק.
החיים בגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגטו היה יודנראט של 12 איש. האנשים שמונו לעמוד בראש היודנראט היו משה ויעקב ברגמן (ליאון) סוהרצ'וק. שניהם התאבדו בסוף 1941 כי לא רצו למלא אחר דרישתם של הנאצים להסגיר קבוצת יהודים.[2] יהודים שחיו בגטו נאלצו לשלם היטלים לשלטונות הגרמנים, בפעולה אחת, 12 מיליון רובל. השלטונות הגרמניים גם החרימו את כל הזהב, והתכשיטים, רהיטים או לבוש שנותרו ברשותם של יהודים. בזמן המבצע, יהודים מכרו בגדים כדי להשיג מזון. החפצים היקרים ביותר נשלחו לגרמניה, את השאר נתנו לחיילים גרמנים ולשוטרים אוקראינים או נמכרו להם במחירים סמליים. בגטו הוטלו הגבלות רבות על יהודים, כולל חובה לענוד טלאי מיוחד.
התנגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגטו פעלו ארגוני מחתרת וצברו נשק.
150 יהודים ניצלו על ידי מהנדס שעבד ברייכסבאן המקומי, הרמן גראבה, בזמן חיסול הגטו.[8] היהודים שהצליחו להימלט מהגירוש הצטרפו לפרטיזנים ולאחר מכן השתתפו בשחרור רובנה על ידי הצבא האדום בקרב רובנה, בפברואר 1944. היהודים שנותרו בחיים החלו להתאסף בעיר לאחר הגעתו של הצבא האדום, ועד סוף 1944 דווחו ברובנו כ-1,200 יהודים; ביניהם, הסופר לעתיד דייוויד לי פרסטון (אנשי הביוב של לבוב) ומשפחתו.
אחרי מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרטת זיכרון נוצרה בשנת 1992 באתר הטבח בסוסנסקי.[9] ב-6 ביוני 2012, האנדרטה הושחתה, לכאורה כחלק ממעשה אנטישמי.[10]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Burds, Jeffrey (2013). Holocaust in Rovno: The Massacre at Sosenki Forest, November 1941 (PDF). Northeastern University. Sponsored by the YIVO Institute of Jewish Research, New York. ISBN 978-1-137-38839-1 – via Internet Archive, direct download 6.6 MB.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Megargee, Geoffrey P., ed. (2009). The United States Holocaust Memorial Museum encyclopedia of camps and ghettos, 1933–1945. Vol. II: Ghettos in German-occupied Eastern Europe. Bloomington: Indiana University Press. pp. 1147–1152. ISBN 978-0-253-35599-7.
- ^ YIVO, Rivne. Encyclopedia of Jews in Eastern Europe.
- ^ Jewish Telegraphic Agency (February 8, 1942), All Jews Expelled from Zgierz; Nazis Introduce Ghetto for Jews in Rovno.
- ^ Yad Vashem (2012), Volhynia and Rovno. Historical Background, via Internet Archive.
- ^ "Types of Ghettos". encyclopedia.ushmm.org (באנגלית). נבדק ב-2020-04-03.
- ^ J. Burds (2013). Holocaust in Rovno: The Massacre at Sosenki Forest, November 1941. Springer. p. 33. ISBN 978-1137388407. נבדק ב-30 בדצמבר 2023 – via Google Books.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ World War II today (2017). "Horror of the 'liquidation' of the Rovno ghetto". From the evidence of Hermann Graebe, during “The Einsatzgruppen Case”, Nuremberg, 1947. אורכב מ-המקור ב-31 באוגוסט 2012.
Around 23,000 people were murdered shortly after the German invasion in June 1941. Between 5,000 and 7,000 Jews remained in the ghetto there.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Memorial to the murdered Jews of Rivne". Information Portal to European Sites of Remembrance. Berlin, Germany: Stiftung Denkmal für die ermordeten Juden Europas. נבדק ב-2020-04-13.
- ^ "В Ривне вандалы осквернили место массового расстрела евреев. Фото". Mignews.com.ua. 2012-06-07. נבדק ב-2020-04-13.