ג'רג' ויקאר
 | |
| לידה |
1 ביולי 1926 בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
29 באוגוסט 2003 (בגיל 77) |
| תפקידים |
פסיכיאטר |
  | |
ג'רג' ויקאר (בהונגרית: Vikár György; בודפשט, 1 ביולי 1926 – 29 באוגוסט 2003) היה דוקטור לרפואה יהודי-הונגרי פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי ומדען שכתב מספר רב של ספרים והיה ראש מחלקה פסיכיאטרית בבית חולים, נשיא האגודה הפסיכואנליטית ההונגרית.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'רג' ויקאר נולד במשפחה יהודית וכבר בגיל צעיר מאוד, כמעט כנער, נשלח למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). ניתן לקרוא באוטוביוגרפיה שלו "על שבילי הזיכרון" שהוא בחר בקריירה הרפואית כי רצה להכיר את ה"אדם". לא איבר אנושי, אלא שילוב חי וייחודי שלהם. כך התוודע לימים כיצד האינסטינקטיבי והלומד הופכים לאחד, כיצד נוצרות תכונות אישיות מעצבות אופי, תוך כדי וכיצד נפגעת הנשמה ובכך הגוף. תהליכים אלו קבעו את מטרותיו של ויקאר: הוא רצה להבין כיצד ניתן לרפא את הפצעים הללו.
לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1949 לבין 1952 למד פסיכולוגיה, ספרות אנגלית ואנגלית באוניברסיטת אטווש לוראנד, ובמקביל סיים את לימודיו בבית הספר לרפואה. בשנות החמישים, כפסיכיאטר, הוא למד ניתוח גורל מאישטוואן בנדק, ולאחר מכן נוירולוגיה, פסיכיאטריה ואתיקה רפואית מקלמן שאנטה. מאוחר יותר, הוא למד את הפרשנות של מבחן כתמי הדיו של רורשאך ואת גישת הפסיכולוגיה התרבותית ההשוואתית לפסיכולוגיה חברתית מפרנץ מראי ב"מכון הלאומי לפסיכיאטריה ונוירולוגיה".(הו')
פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1961 הצטרף באופן בלתי חוקי, מאוחר יותר בלתי חוקי למחצה, לפסיכואנליטיקאים שעדיין פעלו בחשאי למחצה. אימרה הרמן היה המאמן שלו כאנליטיקאי.
בשנת 1975, יחד עם ג'רג' הידאש, ליוויה נמש, גאבור פאנט ואחרים, הוא הפך בחשאי לחבר באיגוד הפסיכואנליטי הבינלאומי, ובכך נתן את ההזדמנות לתחיית "אסכולת בודפשט". הוא עבד תחילה במכון הלאומי הנוירולוגי והפסיכיאטרי. עד 1983 ניהל גם את המרפאה הפסיכיאטרית לילדים ברחוב פאלודי. הוא פרש ב-1992 כראש המחלקה הפסיכיאטרית לילדים של בית החולים ארפאד.
בין 1989 לבין 1992 היה נשיא האגודה הפסיכואנליטית ההונגרית. בינתיים הפך למנטור לכמה הפסיכואנליטיקאים מהדור הצעיר, הרצה בקונגרסים, לימד באוניברסיטאות וכתב כמה מחקרים על משברי הנעורים, הפרעות הנפש במשבר וכוחה של הנשמה היצירתית, ריפוי וריפוי עצמי. במהלך הזמן הזה הוא ריפא ועזר בטיפול בטראומות נפשיות, תוך קידום מודעות עצמית מרפאת אצל מטופליו.
תחום המחקר שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'רג' ויקאר, הוא גם מרפא וגם הוגה דעות, הוא עסק בתהליכי עיבוד החוויה. העניין שלו היה בעיקר ביצירתיות ובדמיון הספרותי של ילדים, מתבגרים ואמנים, כלומר מהיופי והכוח הרוחני של הספונטניות. כפסיכיאטר הוא ניסה לנתח זאת, אך גם בכתביו הוא ניתח את מרקם זרימת הדימויים ובחן את מעוף הרוח. כך ייפה את הדרכים הנסתרות המובילות אל המקורות הסודיים של שלמות האדם. במשך אלפי שנים, הומניסטים דגלו בקידום ופיתוח של ידע עצמי. כחוקר ומנתח אקדמי של יושרה אנושית, ג'רג' ויקאר היה אחד מהם.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 1984 הוענק לו מדליית הזיכרון על שם פאל רנשבורג.
- בשנת 2001 קיבל מהאגודה הפסיכואנליטית ההונגרית את מדליית הזיכרון על שם שנדור פרנצני.
- בשנת 2002 זכה ב"פרס היוצר" של קרן ג'ורג' סורוס.
ספריו שיצאו לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מפגש בצד הדרך (זכאוס). בתאני, 1946
- עם מריה צ'ילאג: תוספים לטיפול שמרני בפלטיבסיה. הוצאת Réva, בודפשט, 1959
- משברי הנעורים. הוצאת Gondolat, בודפשט, 1980
- ריפוי וריפוי עצמי. הוצאת Medicina, בודפשט, 1984
- על שבילי הזיכרון. Balassa Publishing House, בודפשט, 1994
- משבר, הישרדות, יצירתיות . Balassa Publishing House, בודפשט, 1996
- עם Adorján Linczényi ו-Béla Radnai: Disorders of Life sexual, Medicina Publishing House, בודפשט, 1977
- עם Eszter Székács ו-András Vikár Dynamic Children Psychiatry, Medicina Publishing House, בודפשט, 2001