אנרי דונדייה דה ואבר
 | |
| דה ואבר (במרכז) | |
| לידה |
8 ביולי 1880 נים, הרפובליקה הצרפתית השלישית |
|---|---|
| פטירה |
14 בפברואר 1952 (בגיל 71) פריז, הרפובליקה הצרפתית הרביעית |
| מדינה |
צרפת |
| תקופת כהונה |
? – 14 בפברואר 1952  |
| תקופת הפעילות |
? – 14 בפברואר 1952 |
| תחומי מחקר |
משפט אזרחי, משפטי נירנברג, משפט פלילי, משפט פלילי |
| תפקידים בולטים |
שופט |
| צאצאים |
ז'אק דונדייה דה ואבר, ז'אן דונדייה דה ואבר |
| פרסים והוקרה |
קצין בלגיון הכבוד |
  | |
אנרי דונדייה דה ואבר (בצרפתית: Henri Donnedieu de Vabres; 8 ביולי 1880 – 14 בפברואר 1952) היה משפטן צרפתי שכיהן כשופט במשפטי נירנברג. הוא היה השופט הצרפתי הראשי במשפטים אלה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דונדייה נולד בנים למשפחה פרוטסטנטית ובורגנית. לפני מלחמת העולם השנייה פעל למען הרעיון של בית דין פלילי בין-לאומי בעת ששימש כפרופסור למשפט פלילי בסורבון. הוא המשיך לכהן כפרופסור למשפטים בצרפת של וישי. הוא הפך גם למנהל המכון לקרימינולוגיה של פריז. מאוחר יותר, ב-1947, הציג שוב את רעיונו בפני ועדה של האומות המאוחדות.
ב-1935 קיבל הזמנה לברלין מהנס פרנק, עורך דינו האישי של היטלר ולימים המושל הכללי של פולין הכבושה. הם דנו ברעיון של בית דין פלילי בין-לאומי.
דונדייה היה היחיד מבין השופטים במשפטי נירנברג שלא היה שופט מקצועי; סביר להניח שהסיבה לכך היא ששופטים תחת משטר צרפת של וישי היו צריכים להישבע אמונים למשטר, בעוד שדונדייה, כפרופסור, לא עשה כן. דונדייה מחה בחריפות נגד הרשעתו של אלפרד יודל, וקבע כי מדובר בעיוות דין שהחייל המקצועי יורשע - כאשר הוא אינו נאמן לנאציזם. ב-1953 טיהר בית משפט מערב גרמני במינכן את שמו של יודל וזיכה אותו מכל האישומים נגדו, אולם כעבור מספר חודשים ביטל את הזיכוי כתוצאה מלחץ אמריקאי על ממשלת בוואריה.
הוא היה גם זה שהציע כי כיתת יורים עשויה להיות דרך מכובדת יותר להוציא להורג את האשמים במשפט, אם כי פרנסיס בידל ויונה ניקיטצ'נקו התנגדו לכך בחריפות.
הוא התייעץ, יחד עם רפאל למקין (המשפטן שהגה את המונח "רצח עם" בספרו משנת 1944 "Axis Rule In Occupied Europe") ואספסיאנוס פלה, כדי להכין את טיוטת מזכירות האומות המאוחדות לאמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם.
בנו, ז'אן דונדייה דה ואבר,[1] הצטרף לממשלתו של שארל דה גול ושימש כממונה על השגרירויות בקבינט שלו מ-1944 עד 1946. נכדו, רנו דונדייה דה ואבר (אנ'), כיהן כשר התרבות של צרפת בין השנים 2004 ל-2007.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Carnet : Jean Donnedieu de Vabres est décédé, nimes.maville.com, 8 באוגוסט 2009