משתמש:EITY10/בהמן קבאדי
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
בהמן קבאדי, (בפרסית بهمن قبادی) נולד ב-1 בפברואר 1969, הוא במאי, מפיק וכותב איראני ממוצא כורדי. הוא משתייך לזרם "הגל החדש" של הקולנוע האיראני. סרטיו של קבאדי זכו במגוון פרסים במסגרת תחרויות שונות. סרטו "אף אחד לא שמע על חתולים פרסיים" זיכה אותו בפרס בפסטיבל קאן. בנוסף לסרטים, עוסק קבאדי מהגלות באקטיביזם למען זכויות האדם והעם הכורדי וחופש הביטוי באיראן.
קורות חייו:
קבאדי נולד באיראן בעיר בנה ולאחר מכן, עבר לעיר הגדולה סננדג' ביחד עם משפחתו. הוא הושפע רבות מההיסטוריה והתרבות של כורדיסטן. בצעירותו, אביו של קבאדי רשם אותו להאבקות ומול המכון היה סטודיו לצילום. שם התיידד עם הצלם ולמעשה החל להכיר את עולם הצילום. לאחר שהתגלה כישרונו, הוא החל את דרכו המקצועית בהפקת סרטים קצרים, הראשון היה על סיגריות איראניות וזרות, סרט שזכה בפרס והיווה נקודת זינוק לקריירה שלו. בהמשך עבר קבאדי לטהראן על מנת ללמוד קולנוע בצורה מקצועית אך לא התרשם מהשיטות בהן נתקל והחליט להמשיך בדרכו המקצועית ופרש מהלימודים. [1] [2]
קריירה:
לאחר שפרש מהלימודים, החל להפיק סרטים קצרים, הוא הפיק כ-34 סרטים קצרים ואחד במיוחד - "החיים בערפל" - זכה במספר פרסים. קבאדי טוען שאת הניסיון והידע שלו הוא צבר מיצירת הסרטים הקצרים הללו ולא מהלימודים המקצועיים בטהראן.[3]
זכייתו של קבאדי בפרס הקנתה לו ביטחון והוא פנה אל עבאס כיארוסתמי, במאי איראני מפורסם, אשר רצה להפיק את סרטו הבא בכורדיסטן. קבאדי ניצל את ההזדמנות והציע את שירותיו אך השתתף בסופו של דבר בתפקיד משנה בסרט "להיכן שהרוח תישא אותנו". קבאדי העריך את כיארוסתמי ויצירותיו אך לא תכנן להיות כפוף אליו. [4]
קבאדי פרץ לתודעה העולמית לראשונה בשנת 2000 עם סרטו "זמן הסוסים השיכורים", בו תוארו בצורה קשה ילדים כורדים שנאלצים להבריח סחורות בין איראן לעיראק. בסרט השתמש בשחקנים לא מקצועיים שביניהם בין היתר היו ילדים מקומיים. הסרט זכה בפרס בפסטיבל קאן.[5]
למרות מסירותו האישית של קבאדי לעמו הכורדי, שבו נחשב לפורץ דרך בתחומו, טען קבאדי ששורשיו הם בקולנוע האיראני.[6]
ב-2002 ביים את הסרט "נטוש בעיראק", העוסק בקבוצה של מוזיקאים איראניים-כורדים במסע לחיפוש אשתו של מירזא, בגבול איראן עיראק. בו זכה בין היתר בפרס פסטיבל שיקגו. ב-2006 יצר את הסרט "צבים יכולים לעוף", העוסק בשלושה ילדים פליטים סמוך לגבול עיראק-טורקיה, אשר ממתינים לאמריקאים שיפלשו לעיראק ויפילו את סדאם חוסיין. [7]
קבאדי, בסרטיו, בדומה ליוצרים אחרים, נוטה להשתמש בשחקנים לא מקצועיים, הסיבה לכך היא לטענתו היא שבכורדיסטן אין שחקנים מקצועיים משום שהקולנוע הוא סוג אמנות חדש. למרות זאת הוא טוען שהוא כן מביים אותם בצורה מקצועית ונוהג כלפיהם כאילו היו כאלה. [8]
ב-2006 הוציא את הסרט "חצי ירח" שזכה במספר פרסים אך נאסר לפרסום באיראן.[9] ב-2009 הוציא את סרטו הנודע "אף אחד לא שמע על חתולים פרסיים" בו מסופר על סצנת הלהקות המחתרתיות באיראן, לאחר יציאתו לאקרנים של הסרט, נאלץ קבאדי לעזוב את איראן ולעבוד במדינות שונות, מצב שתיאר כקשה מנשוא. ב-2012 יצר את הסרט "עונת הקרנפים" בראיון שנערך עימו, טען שקשה לו מאוד ליצור סרט במדינה שבה אינו מכיר את השפה ואת התרבות והסרט הזה תיאר במידה רבה כיצירה אישית המביאה לביטוי את תחושותיו האישיות מאז שעזב את איראן.[10]
לאחר מספר שנים בהן בהם יצר את "קאבוקי", סרט קצר כחלק מסרטי אנתולוגיה "מילים עם אלים" ועוד סרט דוקומנטרי בשם "דגל ללא מדינה" העוסק בעם הכורדי חסר המדינה, [11] יצר ב-2021 את הסרט "ארבע החומות" שבניגוד לסרטיו הקודמים, צולם בשפה הטורקית, שאותה כלל לא הכיר.[12]
כיום עוסק קבאדי בכתיבה ויצירה וממשיך באקטיביזם שלו למען זכויות יוצרים בגלות וייצוג העם הכורדי.[13]
אקטיביזם:
סרטיו של קבאדי, ביחד עם סרטים רבים נוספים בקולנוע האיראני באותה תקופה, סימנו שינוי בקולנוע האיראני בגישה כלפי הרצון להציג על המסך הגדול בעיות חברתיות ומגדריות. סוגיות אשר נעדרו מהקולנוע באיראן הפוסט-מהפכנית. סרטיו של קבאדי כמו "צבים יכולים לעוף" נוטים לעסוק בסוגיות הקשורות לבני עמו, הכורדים, ולסבלם. למעשה, למרות שורשיו בקולנוע האיראני, הוא פועל בדרכים מגוונות להציג את סבל עמו בעיניי העולם.[14] ומרבית סרטיו נוטים לעסוק בסוגיות הקשורות למיעוט הכורדי חסר העצמאות שסבל מהיעדר זכויות אדם ומדיכוי על ידי ממשלות המדינות בהן הוא חי, למרות זאת, הוא עומד על כך שאינו יוצר פוליטי ואין לו עניין בפוליטיקה או בקידום עצמאות מדינית של העם הכורדי.
מוטיב חוזר בסרטיו של קבאדי הוא השימוש בילדים, אותם שם קבאדי במרכז, בתור הקורבנות התמימים של קשיי היום של הכורדים שחיים באזור מלחמה ורדיפות. הוא מתאר כיצד לפעמים הילדים שבהם השתמש בסרטיו היו מבועתים מהמצלמה משום שלא הכירו אותה. בסרטו "צבים יכולים לעוף" אף צירף ילדים נכים לצוות השחקנים והניצבים.[15]
פרסים:
סרטיו של קבאדי זיכו אותו במספר רב של פרסים במגוון פסטיבלים בינלאומיים, אשר היוקרתיים בהם הם פסטיבל קאן, שם זכה בפרסים רבים במשך השנים על סרטיו: "זמן הסוסים השיכורים" בשנת 2000, שזכה בשני פרסים בפסטיבל, כולל בפרס "מצלמת הזהב". "נטוש בעיראק" בשנת 2002, עליו זכה בשני פרסים מהפסטיבל ו-"אף אחד לא שמע על חתולים פרסיים" בשנת 2009 שזיכה אותו בשלושה פרסים. בנוסף זכה גם גם בשני פרסים מטעם פסטיבל ברלין בשנת 2005 על סרטו "צבים יכולים לעוף".[16]
חיים אישיים:
קבאדי אינו נשוי, אך ב-2009 פנה לשלטונות האיראניים בבקשה לשחרר את רוקסנה סאברי, עיתונאית אמריקאית ממוצא יפני-איראני שנעצרה ביפן תחת חשד לריגול, קבאדי הכריז בפנייתו שהיא שותפתו, שבין היתר אכן כתבה איתו במשותף את התסריט לסרט "אף אחד לא שמע על חתוליים פרסיים" וארוסתו. הוא מתגורר בגלות במספר מדינות שונות. [17]
פילמוגרפיה:
סרטים שביים כבמאי:
1991 - ז' כמו זנדגי
1991 - גולבאג'י - סרט קצר
1991 - מנקודת מבט אחרת - סרט קצר - זכה בפרס סרט האנימציה הקצר הטובה בפסטיבל סננדג' האזורי.
1992 - מגויס החובה של מר חוסייני - סרט קצר
1992 - רק הצצה - סרט דוקומנטרי קצר
1992 - מרפסת - סרט קצר
1993 - סרתרש ח'אנה - זכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע הצעיר הבינלאומי בטהראן.
1993 - פנטול - סרט דוקומנטרי
1994 - היונה של נאדר התעופפה
1995 - האיש הזה בא - הוקרן בפסטיבל הסרטים הכורדים הראשון במונטריאול, 2006.
1995 - חיים בערפל - סרט דוקומנטרי - זכה במספר פרסים והוקרן במספר פסטיבלים בינלאומיים.
1995 - שוב גשם עם המלודיה - הוקרן בפסטיבל הסרטים הכורדים הראשיח במונטריאול, 2006.
1996 - דג אל - סרט קצר
1996 - מסיבה
1996 - כמו אמא
1996 - חייל בשם אמין
1997 - דאנג - סרט קצר
1997 - תא טלפון
1999 - שירי הבנות של העולם
2000 - זמן הסוסים השיכורים - סרטו הראשון של קבאדי באורך מלא - זכה במספר פרסים, כולל פרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן, שנת 2000.
2002 - נטוש בעיראק - סרט באורך מלא - זכה במספר פרסים.
2003 - דאף - סרט דוקומנטרי - זכה והוקרן במספר פסטיבלים.
2003 - המלחמה הסתיימה - סרט דוקומנטרי.
2005 - צבים יכולים לעוף - סרט באורך מלא - זכה במספר רב של פרסים.
2006 – חצי ירח - סרט באורך מלא - זכה במספר פרסים.
2009 - אף אחד לא שמע על חתולים פרסיים - סרט באורך מלא - זכה במספר פרסים.
2012 - עונת הקרנפים - סרט דוקו-פיקציה - זכה במספר פרסים.
2014 - מילים עם אלים - סרט אנתולוגיה - ביים את הקטע "קבוקי".
2015 - דגל ללא מדינה - סרט דוקומנטרי.
2021 - ארבע החומות - סרט באורך מלא - זכה במספר פרסים.[18] [19]
כשחקן:
2019 – האירי – תפקיד קצר בסרטו של מרטין סקורסזה.[20]
ביבליוגרפיה:
“Bahman Ghobadi – MijFilm,” n.d. http://mijfilm.com/bahman-ghobadi/.
Erfani, Farhang. Iranian Cinema and Philosophy: Shooting Truth. London:Palgrave Macmillan, 2012.
Euronews. “‘Film and cameras are weapons’ - Iranian director Bahman Ghobadi,” November 9, 2012. Accessed March 11, 2024. https://www.euronews.com/2012/11/09/film-and-cameras-are-weapons-iranian-director-bahman-ghobadi.
Goodfellow, Melanie. “Iran’s Bahman Ghobadi calls for Oscar recognition for directors in exile.” Screen Daily, September 29, 2021. Accessed March 11, 2024. https://www.screendaily.com/news/irans-bahman-ghobadi-calls-for-oscar-recognition-for-directors-in-exile/5163727.article.
Hamid, Rahul, and Bahman Ghobadi. “The Cinema of a Stateless Nation: An Interview with Bahman Ghobadi.” Cinéaste 30, no. 3 (Summer 2005): p. 42–45.
IMDb. “Bahman Ghobadi.” IMDb, n.d. https://www.imdb.com/name/nm0315842/.
IndieWire. “Interview: The Things We Carry: Crossing Borders with ‘A Time For Drunken Horses’ director Bahman Gh,” October 25, 2000. Accessed March 11, 2024. https://www.indiewire.com/features/general/interview-the-things-we-carry-crossing-borders-with-a-time-for-drunken-horses-director-bahman-gh-81327/.
Koçer, Suncem. “Kurdish Cinema as a Transnational Discourse Genre: Cinematic Visibility, Cultural Resilience, and Political Agency.” International Journal of Middle East Studies 46, no. 3 (August 2014): p. 473–88.
Mackay, Mairi. “Iranian filmmaker’s pain over ‘fiancee’ Saberi’s time in jail.” CNN, May 18, 2009. Accessed March 11, 2024. https://edition.cnn.com/2009/SHOWBIZ/Movies/05/18/roxana.saberi.ghobadi/index.html.
Rizov, Vadim (@vrizov). "Bahman Ghobadi, of all people, has a cameo in The Irishman" Twitter, December 11, 2019, 18:22pm, https://twitter.com/vrizov/status/1204798692789833728.
Frater, Patrick. “With ‘The Four Walls’ Bahman Ghobadi Pushes Back Against the Forces That Hold Him in,” November 5, 2021. Accessed March 11, 2024. https://variety.com/2021/film/asia/four-walls-bahman-ghobadi-1235105740/.
[1] Rahud Hamid and Bahman Ghobadi, “The Cinema of a Stateless Nation: An Interview with Bahman Ghobadi,” Cinéaste 30, no. 3 (Summer 2005): p 42–45.
[2] “Interview: The Things We Carry: Crossing Borders with ‘A Time For Drunken Horses’ director Bahman Gh,” IndieWire, October 25, 2000, accessed March 11, 2024, https://www.indiewire.com/features/general/interview-the-things-we-carry-crossing-borders-with-a-time-for-drunken-horses-director-bahman-gh-81327/.
[3] Ibid
[4] Hamid and Ghobadi, “The Cinema of a Stateless Nation: An Interview with Bahman Ghobadi”, p. 45.
[5] Suncem Koçer, “Kurdish Cinema as a Transnational Discourse Genre: Cinematic Visibility, Cultural Resilience, and Political Agency”, International Journal of Middle East Studies 46, no. 3 (August 2014): p. 473–88.
[6] Ibid
[7] IMDb, “Bahman Ghobadi.”
[8] “Interview: The Things We Carry: Crossing Borders with ‘A Time For Drunken Horses’ Director Bahman Gh.”
[9] “With ‘The Four Walls’ Bahman Ghobadi Pushes Back Against the Forces That Hold Him in,” Variety, November 5, 2021, accessed March 11, 2024, https://variety.com/2021/film/asia/four-walls-bahman-ghobadi-1235105740/.
[10] “‘Film and cameras are weapons’ - Iranian director Bahman Ghobadi,” Euronews, November 9, 2012, accessed March 11, 2024, https://www.euronews.com/2012/11/09/film-and-cameras-are-weapons-iranian-director-bahman-ghobadi.
[11]IMDb, “Bahman Ghobadi.”
[12] “With ‘The Four Walls’ Bahman Ghobadi Pushes Back Against the Forces That Hold Him In.”
[13] Melanie Goodfellow, “Iran’s Bahman Ghobadi calls for Oscar recognition for directors in exile,” Screen Daily, September 29, 2021, accessed March 11, 2024, https://www.screendaily.com/news/irans-bahman-ghobadi-calls-for-oscar-recognition-for-directors-in-exile/5163727.article.
[14] Farhang Erfani, Iranian Cinema and Philosophy: Shooting Truth. (London: Palgrave Macmillan, 2012), p. 173-174.
[15] “Interview: The Things We Carry: Crossing Borders with ‘A Time For Drunken Horses’ Director Bahman Gh.”
[16] IMDb, “Bahman Ghobadi.”
[17] Mackay, “Iranian Filmmaker’s Pain over ‘fiancee’ Saberi’s Time in Jail.”
[18] “Bahman Ghobadi – MijFilm,” n.d.
[19] IMDb, “Bahman Ghobadi.”
[20] Vadim Rizov (@vrizov), "Bahman Ghobadi, of all people, has a cameo in THE IRISHMAN" Twitter, December 11, 2019, 18:22pm, https://twitter.com/vrizov/status/1204798692789833728.